|
|
|
1.
|
|
יש את הרגע הקטן הזה, שבו אתה מפסיק לחיות בשביל להיות מי שאתה רוצה להיות, ומתחיל לחיות בשביל להיות מי שאתה רוצה להיות איתה.
ובגלל זה להתאהב במישהי בגלל מי שהיא, אומר שאתה יודע מה אתה רוצה להיות, אבל לאהוב את מי שהיא בשבילך, אומר שאיבדת כל מושג.
שכבנו מחובקים במיטה שלה מתחת לשמיכה החמה.
היינו עירומים, וארבע דקות אחרי אורגזמה משותפת. ליוויתי את שיערה אל מאחורי אוזניה עם אצבעותיי, ועם היד השנייה עטפתי אותה בזמן שהיא הניחה את ראשה כנגד החזה שלי.
אמרתי לה שאני אוהב אותה.
כי היא ראויה לשמוע את המילים האלו, כי אני ראוי להגיד אותן, כי כולנו ראויים, כי אהבתי אותה.
לחיות את הרגע זה אומר להבין באיזה רגע אנחנו נמצאים, ולתת לו להיות.
הבחירות שלנו הן מי שאנחנו, ותמיד נהיה חצי ממי שיכולנו להיות.
העניין הוא למצוא את האדם שאיתו זה ירגיש שלם ולא משנה מה, להילחם.
לתת לעצמנו להיות, לאהוב ולהבין, אלו הדברים שמשאירים אותי בחיים, בזכותם אני עדיין כאן....
|
|
2.
|
|
אחד החברים רצה להכיר לי מישהי מהעבודה שלו. הוא אמר שהיא בדיוק הטעם שלי, אומנית כזאת שאוהבת את ׳רדיוהד׳ ויש לה אחלה וייב. לא היה לי כוח לסבב נוסף של הידלקות ואכזבה, אבל שלוש שעות אחר כך מצאתי את עצמי בדייט הכי גרוע בחיים שלי. לא הייתה בינינו שום כימיה. משהו פשוט לא עבד. כשסיפרתי לו למוחרת הוא נגנב: ״איך זה הגיוני? הרי אתם אוהבים את אותן הלהקות וקוראים את אותם הספרים וצוחקים מאותן הבדיחות!״
שאלתי אותו אם יצא לו פעם לקרוא כריכה אחורית של ספר ולחשוב שזה בדיוק הספר שמתאים לו - זה נושא שמעניין אותו, התקציר נראה מגניב, וגם חבר המליץ עליו, אבל אז, כשהוא הגיע הביתה ופתח את הספר, זה פשוט לא היה זה. הוא צחק ואמר שבטח שזה קרה לו. השיעור שלי היה שלאהבה אין נוסחה, אין נכון או לא נכון, ואין מתאים או לא מתאים. הכול עניין קוסמי, כימי, דברים שאין להם מילים.
זה הכול.
אז עכשיו תפתחו את הספר בעמוד אקראי ופשוט תבדקו אם יש פה את הדבר הזה (ואם לא, תפתחו עמוד אחר.)
״עירוניה״ הוא ספרו השלישי של נמרוד סופרין, מחבר ״עשן שחור״ ו"מסע מדומה״....
|
|
3.
|
|
אני מקנא בכולם – בחבר׳ה שבאים מהמשרדים לאכול עסקית צוהריים עם תג העובד שלהם תלוי על המכנסיים, במלצרים הצעירים שעובדים כפולות כדי לחסוך כסף לטיול ויש להם עוד זמן עד שהם יבינו מה הם רוצים, בברמנים הסטודנטים שהכול זמני כרגע בחיים שלהם והם הולכים בדרך הסלולה. אני מקנא בטבחים הפשוטים על זה שהם מסוגלים לעבוד כל כך קשה ולא כדי להתקדם, אלא כי זה מה שיש. אני מקנא בחברים שלי שמאוהבים, ובאלה שהלב שלהם שבור. אני מקנא בחתיכים עם הריבועים בבטן שרצים בטיילת, ואני מקנא בשמנמנים שאוכלים שווארמה לארוחת צוהריים. אני מקנא באנשים בלי קעקועים ואני מקנא באנשים שכל הגוף שלהם מלא קעקועים.
אני פשוט מקנא בכל אדם שיש לו ודאות. איך, איך הם יודעים מי הם? איך הם הצליחו לבחור? איך הם הצליחו להחליט? מה עושה אותך מי שאתה? אז יש את אלה שתפסו בחורה, תפסו עבודה, תפסו כיוון ורצים על זה. אבל.
אותי מעניינים מי שהיו בצומת. איך הם יצאו ממנו? איך מקבלים את ההחלטה הנכונה? הרי יש מיליון משתנים, יש בלגן שלם. יש שיקולים של כסף ויש שיקולי עתיד ושיקולי הורים ושיקולים רוחניים, ו״אתה חי רק פעם אחת״. אבל אף אחד לא משלים את המשפט ואומר – אתה חי פעם אחת, אבל בכל יום. איזה עולם קשה זה! אני עוד שנייה בן עשרים ותשע ואין לי מושג. פשוט אין לי מושג.
על חשבון הבית הוא ספרו הרביעי של נמרוד סופרין, מחבר עשן שחור, מסע מדומה ו – עירוניה....
|
|
