"שמעו סיפור: אהבתי פעם גבר שרצה להרוג אותי. בסוף הוא מצא אותי כחולה וללא נשימה וצוחק מי שצוחק אחרון, הציל אותי. מה קרה בין לבין? אני לא זוכרת. על כל פנים כששבה אלי הכרתי עזבתי אותו. מה יכולתי לעשות? נמאס לי. איך זוכרים אהבה? איזו בדיחה. שוכחים אותה". אישה צעירה עוסקת בזנות. היא נכנסת ויוצאת ממכוניות של זרים. גברים באים והולכים, אינספור נשים אחרות, בשמות בדויים, חולפות על פניה. הן לא מדברות כמעט, רק מחליפות מבטים. אהבה, ספר הפרוזה הראשון של מעין איתן, כמוהו כפצצה קטנה ומתקתקת המונחת על שולחן הקפה בסלון בית אמיד. בווירטואוזיות לשונית ובשפה שאינה נזקקת להצדקות פסיכולוגיות או פילוסופיות שואלת איתן כיצד יכולה להתקיים אהבה בעולם שקיימת בו גם זנות. המזיגה בין אינטלקט חריף ותנופה פואטית, שניכרה כבר בסיפורים הקצרים ובמסות שפרסמה, מגיעה לידי מיצוי מרשים בספרה הראשון: איתן לא מניחה לנו להותיר את הזנות, על מבני התשוקה הקשיחים שלה – אדון-שפחה, אבא-ילדה, לקוח-זונה – מחוץ לפרקטיקות התשוקה שבין גבר ואישה המבקשים לקיים ״אהבה". מעין איתן (1986) גדלה בנגב וחיה בתל אביב. סיפורים קצרים, מסות ותרגומים פרי עטה התפרסמו בבמות שונות בארץ ובחו"ל. אהבה הוא ספרה הראשון....

סופרת צעירה מנהלת חיי בדידות וחיי אהבה. הספר שכתבה הצליח, אבל עכשיו היא כבר לא כותבת. היא שותה, היא מעשנת, היא מזמינה הרואין במעטפות שמגיעות באופן סדיר. הקשרים שהיא מנהלת קצרים ואקראיים, בלי רגשות מיותרים. לכל החברות שלה יש ילדים. כל מי שהיא מכירה נדמה לה מתַפקד, פעיל בעולם. לא היא. גבר נכנס לחייה. הוא מבוגר ממנה. הוא עקב אחריה ברחוב. היא אומרת שהיא אוהבת אותו. בווירטואוזיות שהייתה כבר לסימן ההיכר שלה, מעין איתן מוחקת את קו הגבול בין הממשי, הביוגרפי והבדוי, ובין הנורמטיבי למה שמוכרז כמעורער ובזוי. ברומן הצעקה איתן מגשימה את ההבטחה שנטמנה בספרה הראשון 'אהבה', שתורגם לאנגלית וספרדית וזכה ב־ National Jewish Book Award לספרות עברית מתורגמת לשנת 2022. משבחי הביקורת ל'אהבה': "כתיבה מרהיבה שיוצרת עולם קלסטרופובי... ובוודאי אינה מרפה זמן רב אחרי הקריאה." דפנה לוי, ישראל היום...