“ופלים לימון הוא ספר של סיפורים. סיפורים על אנשים, לרוב דתיים. על חיבוטי נפשם וקורות יומם. הסופר, דתי, התבטא בחשש הזה אם לכתוב על נושאים שבינו לבינה. בספר אני חושבת שרוב הסיפורים עוסקים בזה, ישירות או בעקיפין. 90% של סיפורים בנושא זה, 60% של סיפורים שיכללו משום מה את המשפט 'מה יעשה הבן ולא יחטא'. ידעתי מראש שלשם נושבת הרוח, ולפיכך התלבטתי אם לקרוא אותו. בסוף החלטתי שכן כי אני מכירה את צורת הכתיבה”

“קראתי את גזבר די הרבה בפייסבוק שלו, ואני אוהב את סגנון הכתיבה ואת הדרך שבה הוא בונה נרטיבים. אבל אני חייב להודות שדווקא בספר הזה הוא לא הפגין את היכולות שלו. אני חושב שהיו לו סיפורים הרבה יותר טובים שהיו יכולים להיכלל בו. כל הסיפורים היו קצת פושרים. כתובים היטב, אבל לא מספיק אמיצים או מרגשים או מזיזים. לפעמים אני אוהב סיפורים טיפה מהורהרים ולאו דווקא ברורים, אבל זה פשוט לא עבד לי כרצף. חבל. אב”

“ספר טוב מקבץ של סיפורים קצרים, עם שינויי סגנון ספרותי (מתאר חוויה של קורא, אני פחות מבין בספרות) מי שמכיר את המגזר יזהה עשרות ניואנסים ורמיזות/קריצות מחיי היומיום וההואי של דוסים בהחלט מתכוון לקרוא שוב, ולסמן את האהובים עלי הגעתי לספר אחרי שזמן מה אני עוקב אחרי הרשומות של יהודה, אהבתי את ההקבלה של ארועים יומיומיים לשאלות תאולוגיות או מהותיות יותר בחיי זוגיות-רווקות , גידול ילדים , אמונה , פחד”

“מאכזב מאוד. הכותב משתדל ומשתדל, אבל כבול לתבניות קבועות: כולם דתיים על הרצף, כולם כאילו "ריאליםסטים" אבל פלקטיים להפליא. כל הסיפורים דומים אחד לשני, כולם כיבכול נועזים אבל בפועל שמרניים, צפויים ומקובעים.אין שום סיפור שמרענן לך את החשיבה, בשום סיפור אין בשורה ואין תעוזה. לא שווה קניה.”

“ופלים לימון הוא ספר של סיפורים. סיפורים על אנשים, לרוב דתיים. על חיבוטי נפשם וקורות יומם. הסופר, דתי, התבטא בחשש הזה אם לכתוב על נושאים שבינו לבינה. בספר אני חושבת שרוב הסיפורים עוסקים בזה, ישירות או בעקיפין. 90% של סיפורים בנושא זה, 60% של סיפורים שיכללו משום מה את המשפט 'מה יעשה הבן ולא יחטא'. ידעתי מראש שלשם נושבת הרוח, ולפיכך התלבטתי אם לקרוא אותו. בסוף החלטתי שכן כי אני מכירה את צורת הכתיבה”

“קראתי את גזבר די הרבה בפייסבוק שלו, ואני אוהב את סגנון הכתיבה ואת הדרך שבה הוא בונה נרטיבים. אבל אני חייב להודות שדווקא בספר הזה הוא לא הפגין את היכולות שלו. אני חושב שהיו לו סיפורים הרבה יותר טובים שהיו יכולים להיכלל בו. כל הסיפורים היו קצת פושרים. כתובים היטב, אבל לא מספיק אמיצים או מרגשים או מזיזים. לפעמים אני אוהב סיפורים טיפה מהורהרים ולאו דווקא ברורים, אבל זה פשוט לא עבד לי כרצף. חבל. אב”

“ספר טוב מקבץ של סיפורים קצרים, עם שינויי סגנון ספרותי (מתאר חוויה של קורא, אני פחות מבין בספרות) מי שמכיר את המגזר יזהה עשרות ניואנסים ורמיזות/קריצות מחיי היומיום וההואי של דוסים בהחלט מתכוון לקרוא שוב, ולסמן את האהובים עלי הגעתי לספר אחרי שזמן מה אני עוקב אחרי הרשומות של יהודה, אהבתי את ההקבלה של ארועים יומיומיים לשאלות תאולוגיות או מהותיות יותר בחיי זוגיות-רווקות , גידול ילדים , אמונה , פחד”

“מאכזב מאוד. הכותב משתדל ומשתדל, אבל כבול לתבניות קבועות: כולם דתיים על הרצף, כולם כאילו "ריאליםסטים" אבל פלקטיים להפליא. כל הסיפורים דומים אחד לשני, כולם כיבכול נועזים אבל בפועל שמרניים, צפויים ומקובעים.אין שום סיפור שמרענן לך את החשיבה, בשום סיפור אין בשורה ואין תעוזה. לא שווה קניה.”