<mark>עופר ריחני</mark> בספרו זה נותן לקרוא דבר מה ייחודי ביחס לספרים אחרים המתארים את מלחמת העולם השנייה, תמונת מצב המתארת את מהלכי המלחמה בחזיתות השונות בו-זמנית באופן כרונולוגי רציף.
כך שהקורא יכול לסקור את אירועי המלחמה באופן רציף לאורך כל שש שנותיה האכזריות ולקבל תמונה כוללת שלה.
ניתן למצוא את האירועים על-פי התאריכים או האזורים שהבם אירעו וזאת על-ידי אינדקס אירועים ותאריכים המופיע בתחילת הספר בליווי תיא

ספרים על אירועים היסטוריים בדר"כ מתמקדים במקום מסוים ,תקופה מסוימת (אוגוסט 1914 של ברברה טוכמן) או קרב מסוים (סטלינגרד של ביוור).הם מפציצים את הקורא בשפע של נתונים - מספרים ,מפות, שמות. הקורא מאבד את עצמו לאחר קריאת מספר עמודים.
מרוב פרטים קטנים ובדר"כ שוליים קשה להבחין בתמונה הגדולה.

<mark>עופר ריחני</mark> חשב לעשות זאת אחרת. הוא כתב ספר על מלחמת העולם השנייה. ספרו הוא מעין יומן שעוקב אחר מהלך חמש שנו

מעשה ובאתי אל הספרייה בחיפוש אחר ספר שיספר לי את תולדות מלחמת העולם השנייה על רגל אחת. ניגשתי אל מחלקת ספרי צבא והיסטוריה, וכמעט מייד הבחנתי בספרו של <mark>עופר ריחני</mark>. הכריכה נראיתה נהדר, המפות - מפורטות, והתצלומים - איכותיים. מה עוד שזה היה הספר היחיד שעסק אחת לאחת במטרה שלשמה באתי. אחרי שבוע וחצי של קריאה בספר, אני יכול לומר שיצאתי רווי במידע ענייני באופן מוצלח ומספק בהרבה ממה שניסו ספרי ההיסטוריה ללמ

<mark>עופר ריחני</mark> בספרו השני העוסק במלחמת העולם השנייה, מביא את תיאור מהלכי שלושת "קרבות המפנה".
בשנים 1942-1943 התחוללו, כאמור, קרבות מכריעים במקומות שונים על פני כדור הארץ, באוקיינוס השקט (מידוויי), במדבר המערבי צפון אפריקה (אל-עלמיין) ובחזית האירופית בברית המועצות (סטלינגרד).
אלו קרבות המפתח שהפכו את קערת המלחמה על פיה אך אין זה אומר שבתום קרבות אלו המלחמה הנוראית הזאת תמה.
נקודת הזמן בה מוכרעת המל

בתור חובבת היסטוריה מושבעת כאשר התקופה המרתקת ביותר עבורי הינה שתי מלחמות העולם ובמיוחד השניה, ידעתי בוודאות שזהו ספר חובה עבורי.

המחבר מניח בין ידי הקורא ספר עב כרס הסוקר את עלייתם של שלושת הרודנים נטולי צלם האנוש הידועים לשמצה באדם: מוסלויני, היטלר וסטלין. הספר מחולק לשלושה חלקים כאשר כל חלק מתמקד באחד מהשלושה ושוטח את תהליך עלייתם לשלטון, הגורמים שסייעו בידם להגיע לאן שהגיעו, מפרט את הזוועות

אחד מפתגמי חז״ל אומר : תפסת מרובה לא תפסת!
ואחד פתגם זה מתאים לספר הזה כמו כפפה ליד.
כשאני ניגש לכרוניקה של ארוע רב מיידים כמו מלחמת העולם השניה, לא ניתן לעשות בכתיבה קיצורים, השמטות , סילופים או כתיבת חצי מהאמת כמו שנעשה בספר זה.
תאור הארועים בחלקו הגדול חסר!
לדוגמה, לדבר על ברברוסה ולהשמיט את פקודת הקומיסרים זה עיוות ההיסטוריה!
לכתוב על ברברוסה ולא להזכיר ולו במילה את האיינצגרופן זה כבר לא