“אחד מפתגמי חז״ל אומר : תפסת מרובה לא תפסת!
ואחד פתגם זה מתאים לספר הזה כמו כפפה ליד.
כשאני ניגש לכרוניקה של ארוע רב מיידים כמו מלחמת העולם השניה, לא ניתן לעשות בכתיבה קיצורים, השמטות , סילופים או כתיבת חצי מהאמת כמו שנעשה בספר זה.
תאור הארועים בחלקו הגדול חסר!
לדוגמה, לדבר על ברברוסה ולהשמיט את פקודת הקומיסרים זה עיוות ההיסטוריה!
לכתוב על ברברוסה ולא להזכיר ולו במילה את האיינצגרופן זה כבר לא טעות, זה מחדל!
לכתוב על השואה ולא לכתוב ולו מילה אחת על השואה בשטחי ברה״מ זה מחדל!
לכתוב על השואה בפולין ולא לציין אפילו באות את טבח באבי- יאר זה כבר הפקרות!
לכתוב על קרב סטלינגראד ולא להסביר שהניצחון הסובייטי הגיע מכוון שכוחות בעלות בריתה של גרמניה היו חלשים ומגוחכים ( רומניה ואיטליה), זה מצד אחד לסלף את ההסטוריה ומצד שני לא להבין מאומה בנושא של היסטוריה צבאית.
נושא נוסף שהוא מחדל הקשור בהיסטוריה הצבאית, כאשר מציירים מפות של קרבות המינימום הוא לציין את שם היחידה, אם זה היה כוח שיריון או כוח רגלים, מה היה מספר הדוויזיה. מי היה מפקדה.
לא מספיק חיצים שמראים את קווי ההתקדמות חשוב גם לדעת מי נילחם ובאיזה עוצמה . האם היתה זאת דוויזיה, או חזית ( מילה אחרת למספר דויזיות וכו׳),
הספר הזה זכה לתמיכה של מאיר פעיל, אשר ממליץ עליו בפני מפקדי צה״ל ובתי הספר בארץ.
אינני יודע אם הוא אישית קרא בו, והאם עמד על חולשותיו, או שמה רמת הידיעה שלו נימצאת באותה דרגה של הכותב, אם כך אזי המצב של מחקר ההיסטוריה הצבאית בארץ הוא חסר סיכוי.
אני מקווה שיבוא יום וחוקר היסטוריה צבאית אחר יקח על עצמו את המטלה הזאת ויכתוב ספר חדש.
טוביה.”

“ספרים על אירועים היסטוריים בדר"כ מתמקדים במקום מסוים ,תקופה מסוימת (אוגוסט 1914 של ברברה טוכמן) או קרב מסוים (סטלינגרד של ביוור).הם מפציצים את הקורא בשפע של נתונים - מספרים ,מפות, שמות. הקורא מאבד את עצמו לאחר קריאת מספר עמודים.
מרוב פרטים קטנים ובדר"כ שוליים קשה להבחין בתמונה הגדולה.

עופר ריחני חשב לעשות זאת אחרת. הוא כתב ספר על מלחמת העולם השנייה. ספרו הוא מעין יומן שעוקב אחר מהלך חמש שנות המלחמה, ומציין בכל תאריך מה קרה. הקורא עוקב במקביל אחרי רומל באפריקה, כוחות הברית באירופה והיפנים באוקיינוס השקט. יש שורה במקרה שקרא אירוע "גדול" ליהודים (פתיחת מחנות העבודה,מרד גיטו וורשה וכו').

במסגרת כזו כמובן לא ניתן לפרט על כל קרב ואכן רוב הימים בספר הם תיאור קצר וממצה על מי נגד מי ואיך זה נגמר.
קרבות גדולים כדוגמת הפלישה לנורמנדי מתוארת במספר עמודים ופה עקב אכילס של הספר. אין ביכולת המספר להביא את הקורא לרמת הבנה של מה שקרה. הוא מציין איזורי לחימה, שבמקרה הטוב יש מפה שלהם בעמוד סמוך - שגם ממנה קשה להבין איך התנהל הקרב, ברוב המקרים אין גם מפה והקורא נזרק לחופי צרפת (במקרה של נורמנדי) בלי להבין איפה בדיוק נחתו האמריקאים, הצרפתים והבריטים ואיפה היו הגרמנים בכל הבלאגן הזה.

בסה"כ ספר טוב לקבלת התמונה הכוללת אבל חלש מאוד בפרטים הקטנים.

http://peopleofthebook.co.il/article.php?id=574”

“מעשה ובאתי אל הספרייה בחיפוש אחר ספר שיספר לי את תולדות מלחמת העולם השנייה על רגל אחת. ניגשתי אל מחלקת ספרי צבא והיסטוריה, וכמעט מייד הבחנתי בספרו של עופר ריחני. הכריכה נראיתה נהדר, המפות - מפורטות, והתצלומים - איכותיים. מה עוד שזה היה הספר היחיד שעסק אחת לאחת במטרה שלשמה באתי. אחרי שבוע וחצי של קריאה בספר, אני יכול לומר שיצאתי רווי במידע ענייני באופן מוצלח ומספק בהרבה ממה שניסו ספרי ההיסטוריה ללמדני בתיכון. זהו אמנם לא ספר פרוזה (ולא ספר פנטזיה, למרבה הצער), אבל האופן שבו ריחני טווה את התרחשויות המלחמה ושיבץ בהן את המפות והתמונות הפכו את הספר לבלתי ניתן להורדה מהידיים. מי שחפץ לדעת - על רגל אחת - מה בעצם היה שם, צריך להוקיר טובה לעופר ריחני שחשב לכתוב ספר שיענה על הדרישה הזאת. למעט שתי הערות: 1. חבל שאירועי השואה לא פורטו באותה מידה כמו אירועי המלחמה, זה מתבקש מאד. 2. המפות אמנם מפורטות, אך קצת מעט יותר השקעה היו הופכות אותן גם לקריאות יותר.”