<mark>ניר כהן</mark> מגולל בספרו "רעיס" את קורותיה של משפחת רעיס ובמיוחד של יעקב ושלושת בניו: מיכאל, אליהו ומשה על פני עשרים שנים. (1938-1958).

שלושת הבנים גדלו עם האב, משום שהאם נפטרה בעת הלידה של הבן הצעיר – משה.

יעקב רעיס בעל המשפחה פרנס את משפחתו, באמצעות בסטה של ירקות שמוקמה בשוק. מכיוון שהוא ידע קרוא וכתוב נהגו לכנותו בשם "הירקן החכם (ד'כי חודרג'י). כמו לכל הורה גם ליעקב היה חשוב שבניו יהיו משכילים

גילוי נאות, אני מכיר אישית את המחבר, אז אל תצפו ממני לביקורת ממש אובייקטיבית.
ואחרי שאמרתי את זה...
בואו נתחיל.

כש<mark>ניר כהן</mark> (המחבר) שלח אליי את הספר, לא ממש יצאתי מגדרי. העטיפה, הגם שהיא מושקעת אומנותית, לא ממש עשתה לי את זה. גם לא שם הספר.
אז הנחתי את הספר, על המדף, שימתין שם בנחת.

עבר שבוע, שבועיים, חודש.
ואז הגיע יום טוב ראשון של פסח. יום חג, שעון קיץ, יש זמן.

לקחתי את הספר, אמרתי: נ

"כגודל הציפיות - גודל האכזבות"... קשה להגדיר את הספר כאכזבה, אך הציפיות היו בהחלט גדולות.
הסאגה סביב משפחה ירושלמית ותיקה התחילה טוב, באמצע היה רדוד עד משעמם. לקראת הסוף התעצם.
כחובב מושבע של ספרים השייכים לסוגה הנקראת "רומן היסטורי", במיוחד סביב ירושלים של אז, לא הייתי מוותר על הספר הזה. אך רצוי לבוא עם ציפיות נמוכות.
חשוב מאוד, לדעת את הסלנג בערבית ירושלמית. (המחבר לא טרח לתרגם לאלו שלא מבינ