דוד בּוּטְרִיגוֹ, לא היתה לו סבלנות לחכות, כל הזמן
היה ככה יושב ומחכה שיגיע העתיד, רצה לדעת מה יהיה
ומהרוב של הסקרנות דיבר עם עצמו והחליט ללכת למגדת
של העתידות שהיתה גרה בגבעה של החמניות.
...ובדרך לגבעה עבר דוד דרך היער של האקליפטוסים
ופגש שמה שלושה גמדים שהיו יושבים ומדברים שטויות,
אחר כ־ך הגיע לגבעה של החמניות, איפה שהיתה גרה
המגדת של העתידות בבקתה על הראש של הגבעה. וכל
הדרך למעלה דוד לא היה יכול להתאפק והיה מפצח
גרעינים של חמניות, ככה עד שבסוף הגיע לבקתה של
המגדת עתידות ובכניסה לבקתה עמד וגמר לפצח את
הגרעינים האחרונים שנשארו לו, ואז שמע קול מבפנים
״יאללה תיכנס תיכנס כבר יא תולעת״.
אז דוד, אפילו שלא היה תולעת, נכנס פנימה לתוכו
של הבקתה וראה שמה את המגדת עתידות שהיתה יושבת
ומפצחת גרעינים של חמניות, ומיד הבין שזאת המגדת
עתידות למה שהיו לה שרשראות של חרוזים כמו של
מגדת עתידות והיתה לה מטפחת על הראש כמו של מגדת
עתידות.
והמגדת של העתידות הסתכלה על דוד ואמרה ״מה
העניינים, יא דוד?״ ודוד שאל אותה ״וואללה, מאיפה את
יודעת שקוראים לי דוד?״ והיא אמרה לו שהיא זוכרת אותו
עוד כשהיה כזה קטן וחוץ מזה שהוא דומה שתי טיפות מים
לסוניה אחותו של נפתלי.
אז המגדת הזמינה את דוד לשבת, היא הכינה תה של
חמניות והם ישבו ופיצחו גרעינים וככה הזמן עבר ועבר...
ודוד לקח את השלוק האחרון מהתה של החמניות, השמיע
קול של אנחה ואמר ״נו, אז מה יהיה?״ והמגדת הסתכלה
עליו ואמרה ״וואללה לא יודעת״, ולפני שדוד הספיק
לעשות פרצוף של מתבעס, היא אמרה ״סתם, בטח יודעת,
בטח יודעת, מה אתה מעדיף, ביד או בקפה?״ ודוד חשב ואמר
״ביד״, אז המגדת אמרה לו ״נו, אז תביא ת׳יד יא תולעת״,
ודוד הביא לה את היד והיא ככה הסתכלה והסתכלה בכף
של היד, ודוד לא היתה לו סבלנות לחכות, אז אמר ״נו,
דברי דברי יא מגדת״.
והמגדת אמרה ״תשמע יא דוד, המצב לא כל כ־ך טוב,
אני רואה אותך יושב עם פיג׳מה ואין לך לאיפה ללכת״,
ודוד התעצבן ואמר לה ״וואללה, תראי לי איפה את רואה
פיג׳מה בכף של היד שלי״, והמגדת הראתה לו איך הקו של
הגורל שלו נכנס ככה פתאום לזיגזגים.
ודוד קצת נבהל ושאל אותה מתי כל זה יקרה העסק
עם הפיג׳מה, והמגדת אמרה לו ״וואללה לא יודעת, אולי
היום אולי מחר, אבל אולי הזיגזגים ייעלמו ואז אין לך מה
לדאוג״.
...ודוד, מאותו הרגע של הזמן כבר לא היה אותו בנאדם,
כל הזמן היה עצבני, מה שנקרא בשפה של הדיבור ״חסר
מנוח״. היה מפחד שככה פתאום ימצא את עצמו לבוש
בפיג׳מה בלי שהוא יכול לזוז, כל היום היה מסתכל על
הזיגזגים של הקו של הגורל שלו בשביל לראות אולי הם
מחליטים להתיישר. ובלילה היו לו סיוטים, כי פחד שיקום
בבוקר ולא יוכל לזוז, בגלל זה גם לא היה הולך לישון
עם פיג׳מה. ובחלומות של השינה המגדת של העתידות
היתה באה ואומרת לו ״נראה אותך אומר הרבה פעמים
׳תידאנבליעה׳,״ ואחרי שהיה אומר ״תידאניבליעתידא
ניבליעתיד...״ היה מתעורר בפחד של הבהלה. וככה כל
לילה המגדת של העתידות היתה באה אליו ומתחמנת אותו
מחדש.
ודוד כל היום היה מסתובב, לא יודע מה לעשות עם
עצמו וכל הזמן היה נזהר שלא יחטוף את המכה. במיוחד
לא היה נכנס למקומות סגורים למה שידע שאם יינעל
שם, אחר כ־ך חסרה רק פיג׳מה בשביל מה שנקרא ״לסגור
עניין״. וגם כן כל הזמן היה בודק אם הזיגזגים של הקו
של הגורל התיישרו, אבל הקו של הגורל דווקא היה נראה
שהוא מבסוט מכל העניין ובמקום להתיישר רק נהיה יותר
מזוגזג. ומהרוב של היאוש גם עשה לעצמו חתכים בכפות
של היד בשביל לנסות לשנות לעצמו את הגורל של
העתיד. הבנאדם הגיע למה שנקרא ״השפל של המדרגה״.
ודוד הבין שאם הוא לא רוצה להתחרפן לגמרי אז הוא
צריך להשתלט על הגורל של העתיד לפני שהגורל ישתלט
עליו, כי לפי התיאוריה של הפסיכולוגיה הבנאדם כשהוא
מאמין שמשהו יקרה אז בסוף זה יקרה אפילו שלא היה
צריך לקרות. כל היום היה מדבר עם עצמו ומנסה לברר
אם הוא זה שקובע לעצמו מה יהיה, או שהגורל של העתיד
קובע לו.
אז הלך להצטלבות של הדרכים איפה שכל האנשים היו
עושים את כל ההחלטות החשובות שלהם, ואמר לעצמו
״נניח שלפי הגורל של העתיד הייתי צריך ללכת לכיוון
של הימין, אז אני יכול לתחמן אותו וללכת לכיוון של
השמאל, אבל מהצד השני יכול להיות שמההתחלה הגורל
של העתיד ידע שאני יתחמן אותו...״ אז ככה כל היום היה
חושב על העניין של הגורל, ובכלל לא השתכנע.
וכל הזמן הזה המשיכו לו הסיוטים, והמגדת היתה מגיעה
אליו בחלומות של השינה, ובוטריגו כל הזמן היה נזהר לא
להסתבך עם פיג׳מות ומקומות סגורים וכל היום היה בודק
את הקו של הגורל, אולי התחרט והחליט להתיישר.
ודוד הלך גם כן לכותב של הסיפורים בשביל שיעשה
משהו והכותב של הסיפורים אמר לו שהוא לא יכול
להתערב בסיפור ככה פתאום.
ויום אחד היה יושב מתחת לעץ של הקלמנטינות,
מסתכל לכל הכיוונים שלא ישימו לו איזה מלכודת,
וככה פתאום נפל לו אגוז של קוקוס על הראש ומהעוצמה
של המכה היה רואה כוכבים. ואחרי שנעלמו הכוכבים,
פתאום מצא את מה שנקרא ״הדרך אל האושר״ שתוציא
אותו מהעניין של ההתחרפנות.
דוד נזכר איך המגדת של העתידות כל הזמן היתה
משוויצה שיש לה קו של חיים ארוך כמו מלפפון, אז אם
יתפוס אותה במלה, כל הסיפור של הגורל והפיג׳מה לא
תופס לגביו.
...אז הלך למגדת בשביל לתפוס אותה במלה ולסגור
עניין. ובדרך, כשעבר ביער של האקליפטוסים, שוב פעם
פגש בגמדים שהיו יושבים ומדברים שטויות, ואמר לעצמו
״וואללה הייתי כותב עליהם שיר״.
ואיך שהגיע לבקתה של המגדת בגבעה של החמניות,
שמע מבפנים ״תיכנס תיכנס יא תולעת״, ודוד נכנם, ראה
אותה מפצחת ושאל ״וואללה, מאיפה ידעת שזה אני?״
והיא אמרה לו שהיא לא שוכחת לקוחות קבועים, ובשביל
להרגיז אותו אמרה ״איפה הפיג׳מה יא דוד?״ ודוד אמר לה
שהוא בא לקבל עוד חוות דעת בשביל להיות בטוח, אז היא
אמרה ״עזוב, חכה עוד יום י־ומיים ותראה שלא תוכל ללכת
לשום מקום עם הפיג׳מה החדשה שלך״, אבל דוד עשה
פרצוף של מתעקש, והיא אמרה לו ״טוב טוב יא תולעת,
מה אתה מעדיף ביד או בקפה?״ ודוד, שכבר התאמן על
התשובה לשאלה הזאת, אמר לה ״בקפה״, אז המגדת חייכה
ואמרה ״אוהב לגוון אה?!״
אחר כ־ך שמה מים בפינג׳ן עד שהם עשו ״בולובולו...״
ושפכה לתוך הספל של הקפה והכינה קפה בוץ עם שתיים
סוכר.
ובינתיים, דוד הסתכל לה ביד ואמר לה ״את יש לך אחלה
קווים, כולם ישרים ויפים בלי זיגזגים״, והיא אמרה לו
״איך שמת לב יא תולעת, אני יש לי קו של חיים ארוך כמו
מלפפון, כל בוקר אני משקה אותו״, אז דוד צחק והמגדת
גם כן צחקה והיתה מבסוטית מהבדיחה על ההשקיה, ודוד
ראה שהיא לא שמה לב בגלל שהיתה עסוקה בלצחוק, אז
בשביל לסגור עניין הכניס לה רעל של עכברושים לתוך
הכוס של הקפה. אבל המגדת דווקא כן שמה לב, ואחרי
שנרגעה מהצחוק שאלה אותו ״מה שמת לי שם יא תולעת,
רעל?״ ודוד אמר לה ״לא, לא, זה אבקה של סומסום, זה
מוסיף לטעם״, והמגדת היתה מבסוטית ולקחה שלוק
מהקפה ואמרה ״וואללה טעים, תוסיף עוד״.
והמגדת גמרה את הקפה ונהיתה כחולה והשמיעה גם
כן גירגורים וחירחורים, ודוד, כשראה אותה ככה, אמר לה
״ארוך כמו מלפפון, אה יא פוסטמה?״
אחר כ־ך באו אנשים עם כובעים מצחיקים ולקחו את דוד
לאיזה מקום. שמו עליו פיג׳מה עם פסים ונעלו אותו בחדר
שלא יוכל לברוח לשום מקום. אבל מה, דוד היה מבסוט. כל
היום היה מסתובב עם חיוך מרוח על הפרצוף, למה עכשיו
הוא יודע שהוא זה ששולט על הגורל של העתיד ואף אחד
לא יוכל לאיים עליו יותר עם פיג׳מות ומקומות סגורים.