שי אור, 52, מלווה ב-18 השנים האחרונות מבוגרים בצמיחתם, מנחה הורים בתהליכי שינוי עם ילדיהם, מעביר סדנאות להורות ומנחה קורסים למטפלים בגישה שיצר.
נולד בקיבוץ בית זרע , שבצפון.
נשוי לאורית ואב לשלוש בנות (נעם 16.5, אלי 11 וסיטה 5.5). כל המשפחה שותפה ללמידה וליישום של "הורות כמעשה נסים".
כתב טור קבוע בירחון "חיים אחרים", במשך שלוש שנים, פרסם מאמרים בנושא הורות בירחון "באופן טבעי" וסדרת כתבות בנושא הורות באתר Nrg במדור ה"ניו אייג'".
בעבר היה מלחין, למד בבית ספר רימון ובמחלקה למוסיקולוגיה בבר אילן. בגיל 33 חווה משבר עמוק, ולאחר תקופה של דיכאון - בעזרתה ובהנחייתה של צילה פירן קרני, מטפלת מיוחדת במינה - עבר תהליך של שינוי: עזב את עיסוקו כמוזיקאי והפך למורה ובהמשך למטפל.
בשנת 2000, כשבתו הבכורה, נעם, היתה בת ארבע הקים עם עוד כמה משפחות בית-ספר בשם "ילדי אדמה", שהיה ניסיון לחבר בין התפתחות הילדים לבין התפתחות ההורים. אחרי חמש שנים הם סגרו את בית הספר, אך מה שהתחיל שם התרחב אחר כך בעבודתו עם הורים.
יחסי הורים וילדים ריתקו אותו הרבה לפני שהפך לאבא. הוא חקר והתבונן בסקרנות באנשים. שוב ושוב לא הצליח לתפוש מה מביא הורים לנהוג בילדיהם על פי אותן המוסכמות שמהן נפגעו כל כך כשהיו ילדים בעצמם. לא הבין איך בעולם, שבו כל אדם מבוגר חופשי ללכת בדרכו, עדיין אנשים בוחרים באטימות, בכפייה, בריחוק וברכושנות כלפי ילדיהם. הוא הבין שזה לא בא מרוע. שהכוונות הן בדרך כלל טובות, אבל זה נראה ממש כמו להמשיך ולזרוק חכה לאותו הנהר שגם אבא שלך וגם סבא שלך לא הוציאו ממנו אפילו דג אחד קטן.

שי אור, 52, מלווה ב-18 השנים האחרונות מבוגרים בצמיחתם, מנחה הורים בתהליכי שינוי עם ילדיהם, מעביר סדנאות להורות ומנחה קורסים למטפלים בגישה שיצר.
נולד בקיבוץ בית זרע , שבצפון.
נשוי לאורית ואב לשלוש בנות (נעם 16.5, אלי 11 וסיטה 5.5). כל המשפחה שותפה ללמידה וליישום של "הורות כמעשה נסים".
כתב טור קבוע בירחון "חיים אחרים", במשך שלוש שנים, פרסם מאמרים בנושא הורות בירחון "באופן טבעי" וסדרת כתבות בנושא הורות באתר Nrg במדור ה"ניו אייג'".
בעבר היה מלחין, למד בבית ספר רימון ובמחלקה למוסיקולוגיה בבר אילן. בגיל 33 חווה משבר עמוק, ולאחר תקופה של דיכאון - בעזרתה ובהנחייתה של צילה פירן קרני, מטפלת מיוחדת במינה - עבר תהליך של שינוי: עזב את עיסוקו כמוזיקאי והפך למורה ובהמשך למטפל.
בשנת 2000, כשבתו הבכורה, נעם, היתה בת ארבע הקים עם עוד כמה משפחות בית-ספר בשם "ילדי אדמה", שהיה ניסיון לחבר בין התפתחות הילדים לבין התפתחות ההורים. אחרי חמש שנים הם סגרו את בית הספר, אך מה שהתחיל שם התרחב אחר כך בעבודתו עם הורים.
יחסי הורים וילדים ריתקו אותו הרבה לפני שהפך לאבא. הוא חקר והתבונן בסקרנות באנשים. שוב ושוב לא הצליח לתפוש מה מביא הורים לנהוג בילדיהם על פי אותן המוסכמות שמהן נפגעו כל כך כשהיו ילדים בעצמם. לא הבין איך בעולם, שבו כל אדם מבוגר חופשי ללכת בדרכו, עדיין אנשים בוחרים באטימות, בכפייה, בריחוק וברכושנות כלפי ילדיהם. הוא הבין שזה לא בא מרוע. שהכוונות הן בדרך כלל טובות, אבל זה נראה ממש כמו להמשיך ולזרוק חכה לאותו הנהר שגם אבא שלך וגם סבא שלך לא הוציאו ממנו אפילו דג אחד קטן.