קשה לכתוב ביקורת על ספרים של <mark>ויניקוט</mark>, בעיקר בגלל שהם לא נכתבו כספרים; זו אסופת מאמרים, שלאגד אותם לכדי תמה אחת לבסוף יחפוף עם התורה ה<mark>ויניקוט</mark>יאנית עצמה.

וזה ספר משונה גם בתוך תת הקטוגריה הזו, של ספרי <mark>ויניקוט</mark>. מפוזר מעט, לא אחיד - ובגלל זה הוא האהוב עלי. יש בו נקודות נקודות שאפשר לחטוף, שיחד יוצרות את הענווה, היושרה, הכנות והאופטימיות שהן הן הטיפול הפסיכואנליטי ש<mark>ויניקוט</mark> מציע לנו.

(ולתוהים לגבי ה