קשה לכתוב ביקורת על ספרים של ויניקוט, בעיקר בגלל שהם לא נכתבו כספרים; זו אסופת מאמרים, שלאגד אותם לכדי תמה אחת לבסוף יחפוף עם התורה הויניקוטיאנית עצמה.

וזה ספר משונה גם בתוך תת הקטוגריה הזו, של ספרי ויניקוט. מפוזר מעט, לא אחיד - ובגלל זה הוא האהוב עלי. יש בו נקודות נקודות שאפשר לחטוף, שיחד יוצרות את הענווה, היושרה, הכנות והאופטימיות שהן הן הטיפול הפסיכואנליטי שויניקוט מציע לנו.

(ולתוהים לגבי ה