לא מעט אנשים מתהלכים בעולם בתחושה שהם יצורים עדינים שנקלעו למציאות גסה. מודעת ונהירה יותר או פחות, חוויה זו רוחשת תחת יסודות הווייתם ומקבלת מעמד של מצב קיומי אשר לאורו ועל גבו נבנה השאר: תחושת עצמי, תחושות אחר ועולם, והיחסים ביניהם. ספר זה מתבונן בעדינות כהוויה, כתשתית קיומית וכערך. בין הרהור תיאורטי לתובנות העולות מן ההתנסות, ובהשראת תורת הבודהא והחשיבה הפסיכואנליטית, הוא נוגע בקושי וביופי שבעדינות, ומתחקה אחר הדרך שבה פגיעוֹת החיים יכולות להפוך לחתירה לאמת ולטוב. *** "זהו ספר יפהפה הבוחן את תפקיד העדינות בחיים ואת גורלה. המחברת דנה בקשיינו ותומכת בנו בשאיפתנו להיפתח לקריאת הקיום, על המסתורין והתקווה שבו. מחקר מעמיק, מלא אהבה ומחשבה על חשיבות העדינות, אתגריה ומתנותיה – מחקר שכבר מזמן הגיעה שעתו". ד"ר מייקל אייגן – מחבר "העצמי הרגיש", "תחושת מוות נפשי" ועוד. "ברנע-אסטרוג מפליאה בבחירתה בתופעת ה'עדינות' ובעיסוק בה באופן שהפסיכואנליזה לא עשתה עד היום. ספרה מציע לקסיקון עשיר, עמוק, ובה בעת פשוט ונגיש של תובנות פסיכואנליטיות ובודהיסטיות, ומקשר ביניהן באופן המצביע על העדינות כפתח לחוויה ייחודית של הֱיות בעולם. כתיבתה האישית, השלובה בדוגמאות מהקליניקה, מחכמת המזרח ומחכמת המערב, יוצרת חוויית קריאה אסוציאטיבית מרתקת ומלמדת, אינטימית וחולמת. בימים של רעש ואלימות, 'אנשים עדינים' אינו רק מאיר עיניים אלא גם מציע בעצמו מזור של עדינות". ד"ר מירב רוט – ראש יחידת הדוקטורט לפסיכואנליזה וממשקיה; ראש מסלול קליין בתוכנית לפסיכותרפיה באוניברסיטת תל אביב. מחברת הספר "מה קורא לקורא?". "בקווים מדויקים ומוקפדים המחברת בוחנת את הדיאלוג הבודהיסטי-פסיכואנליטי ומשרטטת את תרומתו להבנת העדינות כ'הישג התפתחותי'. ספרה של ברנע-אסטרוג כתוב ברגישות ובחכמה, ולעתים קרובות מוגש לקורא כפרוזה וכשירה; בכך הוא מדגים את האופן שבו "עדינות התודעה מזינה את עדינות המעשה, ועדינות המעשה מזינה את עדינות התודעה'". ד"ר יורַי סלע – מנהל-שותף במכון דמו"ת; מרצה בתוכניות לפסיכותרפיה באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטה העברית; עמית במכון תל אביב לפסיכואנליזה בת-זמננו. ד"ר מיכל ברנע-אסטרוג היא חוקרת פסיכואנליזה ובודהיזם, מטפלת ומורה לגישת האקומי; מרצה בחוג ללימודי מזרח אסיה באוניברסיטת תל אביב וראש התוכנית התלת-שנתית לגישת האקומי בישראל. ספרה "התבהרות – ויפאסנה, פסיכואנליזה והתודעה החוקרת את עצמה" ראה אור בהוצאת רסלינג (2017)....

כיצד הנטייה לחשוק בעונג ולהדוף כאב מעצבת את חיינו? כיצד היא משפיעה על תפיסת המציאות שלנו, וכיצד היא קשורה בהתהוותו של הסבל ובאופן שבו הוא עובר מאדם לאדם? האם ישנה אפשרות לחיות חופשי מן הנטייה הזאת, מעבר לעקרון העונג?   ספר זה ניגש אל השאלות הללו תוך שהוא בוחן את המושגים הפסיכואנליטיים "השלכה" ו"הזדהות השלכתית" לאורן של התורה הבודהיסטית המוקדמת ויישומה במדיטציית ויפאסנה. הוא עוסק באישי ובבין-אישי, בתאורטי, במטא-תאורטי וביומיומי המוחשי. הספר מביט אל תוך ברירות המחדל הטוות את המצב האנושי, ובוחן את יכולתה של הנפש להשתחרר מעריצותן. הוא עוסק באפשרות שהשחרור הזה מציע: להיות במגע עם המציאות כפי שהיא, ולחיות חיים יותר אתיים ופחות תגובתיים.   ספר זה הוא תוצאה של מחקר חלוצי ומקורי בשדה המרתק של השיח שבין פסיכואנליזה לבודהיזם. בלא ליפול להפשטות המרובות המקובלות בשדה זה, מביאה אליו מיכל ברנע-אסטרוג פן חדש: אפשרות ההזנה ההדדית בין רעיון התהוות הגומלין הבודהיסטי לבין המושג הפסיכואנליטי "הזדהות השלכתית". בניתוח מרתק ורהוט, ובהשראת שתי תורות הנפש החשובות הללו – הרחוקות לכאורה כמרחק מזרח ומערב – יוצרת ברנע-אסטרוג שיח בין שני הרעיונות; היא מציעה אפשרויות חדשות להתבוננות ביחיד, ביחסיו עם עצמו, עם הזולת ועם העולם, באופנים חדשים של עבודה מיטיבה עם האי-נחת בחיינו, וביכולת הריפוי העמוק הטמונה בתודעה עצמה.   פרופ׳ יעקב רז, החוג ללימודי מזרח אסיה באוניברסיטת תל אביב; מחבר הספרים "טוקיו הלוך חזור", "זן בודהיזם – פילוסופיה ואסתטיקה", "כך שמעתי – רשימות זן", ועוד.    זהו ספר חשוב ורב-עוצמה. כתיבתה של ברנע-אסטרוג בהירה וצלולה ולעתים קרובות פואטית. יש בה תמהיל יוצא דופן של עזות ודקות הבחנה, של ניתוחים שהם פרי מחקר מדוקדק ואינטלקט חריף עם וינייאטות הומניסטיות. מרבית חיי אני פסיכיאטר ומתרגל ויפאסנה, ובכל זאת הרגשתי שאני לומד דבר חדש בכל עמוד. ברנע-אסטרוג כתבה יצירה שהיא גם ספר לימוד פסיכותרפויתי וגם עדות אינטימית.   ד"ר פול ר' פליישמן, מחבר הספר "פליאה – מתי ומדוע העולם נראה קורן". זוכה פרס אוסקר פיסטר של האיגוד האמריקאי לפסיכיאטריה על תרומותו לחקר הפסיכיאטריה והדת.   מדובר בכתיבה חדשנית שיש בה התבוננות רעננה בחשיבה הפסיכואנליטית וידע מעמיק המנוסח בפשטות ובבהירות בכל מה שקשור לבודהיזם המוקדם (הקאנון הפאלי). ספרים רבים עוסקים בממשקים שבין פסיכואנליזה לבודהיזם – מעטים מהם מחדשים משהו. זהו ספר מקורי ממש, מצוין וחשוב ביותר.   ד"ר אסתר פלד, מחברת הספרים "פסיכואנליזה ובודהיזם: על היכולת האנושית לדעת", "להרבות טוב בעולם" ו"לאורה הצח של המציאות".   ד"ר מיכל ברנע-אסטרוג היא חוקרת בתחום הדיאלוג שבין פסיכואנליזה ובודהיזם, מטפלת ומורה בכירה לגישת האקומי; מרצה בחוג ללימודי מזרח אסיה באוניברסיטת תל אביב; מייסדת ועומדת בראש התוכנית התלת-שנתית לגישת האקומי בישראל. ...

"את הספר הזה לא קוראים. את הספר הזה מרגישים. בגוף. בנשימה. בזיעה. בדמעות. בחיוך שעולה פתאום ונעלם באבחה. עשרים סיפורים. אין סוף שברי אדם, עדויות, זעקות ולחישות שנעות בין חיים ומוות. יש שיקראו בספר בכל פעם סיפור אחד, חצי סיפור, ואז יחכו קצת, יתאוששו, יאספו אוויר וכוחות, ויחזרו למחרת. יש שיקראו בבת אחת, מהופנטים לחוויה המטלטלת, מתוודעים לאותה הארה, כואבת מאוד, העולה מתוך הסיפורים הללו: האדם, במלוא מהותו כאדם, לא נולד בגן עדן. הוא נולד בגיהינום. בגיהינום נולד האדם, ואדם אחר לצדו: שכן בטבורו של כל אחד מהסיפורים בספר זה, בלב הזוועה והכאב הבלתי נתפסים, תמיד עולה גם רגע, חצי רגע, שבריר רגע של תקווה. זוהי תקווה שאין לה חוקים, שהיא אישית, פרטית, מתהווה בין המציאות לבין הדמיון והאמונה – תהיה אשר תהיה. בין הכי לבד להכי ביחד. הנותרים אינו מנסה לספר על מהותו של המפגש האנושי בלב המאפליה; הנותרים הוא המפגש הזה עצמו. אף אחת, אף אחד, לא יישארו אחרי הקריאה בו כפי שהיו לפניה." - ד"ר בעז שלגי, פסיכולוג קליני, מרצה בתוכנית לפסיכותרפיה בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב, עורך ראשי של "שיחות" – כתב עת ישראלי לפסיכותרפיה. ...

בעתיד הלא רחוק והלא מופרך, הגיע תורה של אישה אחת למלא את חלקה בחוזה חברתי חדש,שנוצר כדי לנסות לשקם עולם הולך ומתפורר. לשם כך הומצא פתרון מדעי-סטטיסטי: כל אדם צעיר ייאלץ להעביר פרק זמן מחייו בקובייה – חלל סטרילי וחף מכל ייחוד ואנושיות – במטרה לגרום כמה שפחות נזק לסביבה שבחוץ, התלוייה על סף בלימה. בקולה האישי, חולקת איתנו האישה חסרת השם מונולוגים פנימיים, משובצים אבחנות על החברה האבודה שבה גדלה. צרור עדויות מסתורי שהיא מצילה מתהום הנשייה מאפשר לנו לשחזר את המאורעות שהובילו את האנושות למצבה זה, ודוחף אותה למסע בעקבות הסיכוי למגע עם הממש. מעת לעת מבליחות סצינות טבע פרה-היסטוריות, מרחיבות את הפרספקטיבה ומותחות עוד את יריעת הזמן. ברומן דיסטופי זה מתגלה למרות הכול דרך מילוט, וזו משורטטת כמסלול פתלתל, הרפתקני ובלתי צפוי. שכן השאיפה לפלס נתיב של חמלה ואנושיות בתוך עתיד לוט בערפל מתקיימת תמיד עבור הנפש שאהבת החוכמה מפעמת בה....