אחרי 40 שנה חזרתי לספר. (כספר שמע ש<mark>נתיבה</mark> עצמה מקריאה אותו )
ספר חובה. הממואר של <mark>נתיבה</mark> שכדרכה בוחנת בעין צלולה ובלב פתוח את שוברת מיתוסים בחדות אבל גם ברחמים.
יותר מתמיד הוא כל כך אקטואלי.
מומלץ לכולם

"גברים שוטים היינו, אבות ובעלים. הפכנו ציידים בשדות האדומים", כתב ושר גדול הטרובדורים אהוד בנאי, כאשר הוא פורט את אימי המלחמה למילים מופלאות ותווים מופלאים לא פחות.
מלחמה זה עסק של גברים. שם באות לידי ביטוי כל התכונות הגבריות: טפשות, אומץ, כוח, חולשה ופחד. אבל בשיר הנפלא הזה של אהוד בנאי, יש עוד שורה - "למלחמה יש רחם".
ובמשך כל קריאת הספר המופלא, קשה, מרתק, מסובך וכל כך נוגע הזה, אלו המילים שמתנ

בפתח ספרה '1948 – בין הספירות' של <mark>נתיבה</mark> בן יהודה היא פותחת בוידוי אישי :

"הספר הזה הוא לא "האמת" על הפלמ"ח. אני לא יודעת את "האמת" על הפלמ"ח. אני לא היסטוריונית ולא חוקרת. אין לי שאיפה להגיע אל "האמת" על הפלמ"ח, אני גם מפקפקת אם בכלל יש דבר כזה."

והיא ממשיכה שם: "הספר הזה הוא גם לא "זכרונות". אני לא מאמינה שיש "זיכרונות אמיתיים". ואני גם לא השתדלתי להיזכר, בכלל לא ניסיתי להיזכר... אז מה הוא,