מה אתה זוכר? את משחק הכדורגל, את מבטו של אביך כשהפרעת לו במנוחת הצהריים, את אמא שראתה אותך מסמיק. אתה זוכר את חוסר האונים שלך אל נוכח מציאות לאומית נבנית ומתפוררת. אתה זוכר הכרזות נחרצות, אנשים בטלוויזיה, את זו שאמרה עליך שאתה כבר לא ילד, שריטת ציפורן בדלת, את ראשו הכואב של פרד אסטר. עשרות פרקי זיכרון מרכיבים את הספר המיוחד והמעודן הזה, ספק יומן ספק בדיון. ארצות חדשות של היזכרות מתגלות בו, וגם קצת העלאת רוחות מתים באוב. עודד מנדה-לוי אינו מפנה עורף לאוזלת היד של הזיכרון להעמיד ייצוג בלתי-מוגבל, אלא מתמסר בלשון בהירה וזהירה לאחיזת העיניים, לתעתועי ההיזכרות, לתנועת הלישה של חומרי החיים, הצרה בהם צורות כרצונו. מלאכת היזכרות תל אביבית וישראלית זו, שמייצרת עולם שאבד ומטשטשת הבחנות בין עבר להווה, בין המוחש למסתורי, היא גם מלאכת קריאה, הכוללת אהבה לספרים ושיחה עם סופרים, בניסיון רופף לתפוס איזה ערך נשכח. זוהי יצירה ראשונה בפרוזה לד"ר עודד מנדה-לוי (יליד 1963), חוקר ספרות ומרצה. ספרו הקודם, הפואמה "מיליון פחות אחת", ראה אור בהוצאת "אבן חושן" (2015)....

בספר לקרוא את העיר: החוויה האורבנית בסיפורת העברית מאמצע המאה ה-19 ועד אמצע המאה ה-20 מתאר עודד מנדה-לוי את הנוכחות העירונית בסיפורת העברית במסגרת אבולוציונית בת שלושה שלבים מרכזיים, הקשורים בתמורות שחלו בחברה היהודית במחצית השנייה של המאה ה-19, בראשית המאה ה-20 ובתקופה שבין שתי מלחמות העולם. המחבר מעמיד כיוון התפתחותי-אינטגרטיבי של העיר על מכלול נסיבותיה על פני קרוב למאה שנה, תוך קריאה במכלול רחב של יוצרים ויצירות. בכך מתקיים ניסיון להציג את המרחב העירוני כפרספקטיבה אפשרית לעיון בסיפורת העברית ולתיאורה. הספר מבקש לחקור, לבחון ולהשיב על השאלות, מהן הדרכים לייצוג העיר בסיפורת העברית? מהם השינויים העקרוניים שחלו בדרכי עיצוב המרחב העירוני? מהם תפקידי העמדות האידיאולוגיות, נקודות התצפית המוחלפות, ועמדתו של היחיד בדיאלוג הכולל עם הסביבה האורבנית? בין היוצרים שיצירתם נבחנת בספר: גוטלובר, ליליינבלום, מנדלשטם, אברמוביץ (מנדלי מו"ס), סמולנסקין, ברנדשטטר, ברודס, שלום עליכם, ברשדסקי, ברדיצ´בסקי, ברנר, בן-ציון, גרינבלט (גורן), סלוצקי, שטיינברג, שניאור, אש, קצנלבויגן, שטיינמן, אלשיבע, פוגל, בלאנק, ולנרוד והלקין. מן הספר עולה שמבקרים רבים מצטיירת העיר כנקודת מוצא להבנת מכלול ההקשרים בהם פעלה הסיפורת העברית מהמחצית השנייה של המאה ה-19 ואילך. הדיון בתופעה העירונית חושף את שאלת השנותן ההדרגתית והעקבית של נורמות תיאור חברתיות, פסיכולוגיות, מרחביות וספרותיות, ואת אופני ההתמודדות עם הקשיים בייצוג המרחב העירוני. חשובה ומאלפת בעוצמתה הצגת המקום כמגבש ומעמת נורמות של דת והשכלה, משפחה, מסורת וחילוניות, פריפריה ומרכז, נקודות מוצא חברתיות-כלכליות, אפיונים פסיכולוגיים-נפשיים ומגוון אפשרויות מרחביות. ד"ר עודד מנדה-לוי מלמד באוניברסיטת תל-אביב, בבצלאל ובסמינר הקיבוצים. הוא עוסק בקשרים שבין מרחב, מקום, סביבה ועירוניות לבין הטקסט הספרותי. יחד עם עדי שורק ועידן צבעוני חיבר את הספר חללים, שדות תעופה, קניון שהופיע בהוצאת רסלינג בשנת 2004....

על קצה המקום מקיים תנועה חופשית בין אזורי מפגש של מקומות, של ממדי מרחב ושל טקסטים ספרותיים. מתקיימות בו זיקות, חלקן ברורות וגלויות, חלקן סמויות ומובלעות, בין מיקומים, דימויים מרחביים, סביבות חיים, עצמים, איברים, חושים, תופעות ומילים. מאמרי הספר מגלים צדדים, הם חושפים היבטים, מאירים הסתכלות ומחשבה על קשרים שבין מקום לגווניו לבין הטקסט הספרותי לסוגיו. המאמרים הם צדדים גם במובן של הסתכלות מהצד, התבוננות ושוב התבוננות בסובב, מתוך נקודת מבט שהיא במקרים רבים צדדית, כמעט אזוטרית. חמקמקות המקום עולה מתוך שמו של הספר "על קצה המקום". המקום מעורר מחשבה, הוא עוטף אותנו בשאלות, אנחנו מתקשים בניסוחו, הוא על קצה הלשון, אבל מה הוא המקום הזה? היכן הוא? ספרו של עודד מנדה-לוי מציע התבוננות בנושאים אשר מתקשרים למסגרת הדיון של מקום, של מרחב ושל טקסט, במזיגה ביניהם, בתגבור ההדדי, בהשפעה ובדרכי הייצוג. במובנים רבים, כל מאמר הוא התבוננות עצמאית, מנותקת, כמעט נבדלת בנושא, בדרכי הכתיבה, במזג. פרקי הספר נוגעים במושגי המקום והמרחב; בפרקטיקות ובפרספקטיבות של התבוננות בסובב; בממדים חושיים והתנהגותיים (רעש); במרחבים הנעים בין הכללי והציבורי לפרטי ולאינטימי (קניון, שכונה, הירקון, חדרים אטומים, רחובות תל-אביב הצעירה), תמיד מתוך מגע עם טקסט, עם הכתיבה ותוצריה כמרחב פעולה (המכתב). בהצטרפם יחד, במפגש בין המקום וכתיבתו, עולה המחשבה שהמקום הוא סוג של מקסם. אנחנו אף פעם לא במקום שבו חשבנו שאנחנו נמצאים. תמיד מקום אחר, כוזב, משלה, מתעתע. עמידה בסוג של קצה. כאן וכבר איננו. ד"ר עודד מנדה-לוי מלמד באוניברסיטת תל-אביב, בבצלאל, בסמינר הקיבוצים ובמכללת לוינסקי. ספרו: "לקרוא את העיר: החוויה האורבנית בסיפורת העברית מאמצע המאה ה-19 עד אמצע המאה ה-20" ראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד (2010)....

זֶה קָרָה בִּזְמַן הַשְּׁבִיתָה הַגְּדוֹלָה כְּשֶׁבָּרַדְיוֹ נִגְּנוּ כָּל הַזְּמַן אֶת זֶה קָרָה בִּזְמַן הַשְּׁבִיתָה הַגְּדוֹלָה כְּשֶׁבָּרַדְיוֹ נִגְּנוּ כָּל הַזְּמַן אֶת זֶה לֹא כָּל כָּךְ נָעִים לִרְאוֹת גַּן סָגוּר. כך נפתח 'מיליון פחות אחת', שני סיפורים הנוגעים זה בזה על פני 999 שורות קצרות ובהן מפגש, היעלמות, אובדן וחיפוש על רקע רחובות של ילדות והתבגרות בתל־אביב של שנות ה־70. עודד מנדה־לוי הוא ד"ר לספרות ומלמד בסמינר הקיבוצים ובבצלאל. ספרו 'לקרוא את העיר: החוויה האורבנית בסיפורת העברית מאמצע המאה ה־19 עד אמצע המאה ה־20' ראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד, סדרת הילל בן־חיים, בשנת 2010 (פרס ס. יזהר). בשנת 2011 הופיע ספרו 'על קצה המקום: צדדים במרחב ובטקסט הספרותי' בהוצאת רסלינג....

ספרו של עודד מנדה־לוי אני סופר מורכב משבע יצירות המשלבות פרוזה אישית וניסיונית עם קטעי עיון והתבוננות. בהשראת רעיונותיה של חבורת OuLiPo שעם חבריה נמנו ז׳ורז׳ פרק ואיטאלו קאלווינו, כתיבתו של מנדה–לוי מבקשת לתמרן בין משמעת ומשחק, מגבלה וחופש תוך שהיא עושה בדרך כלל שימוש באילוצים ״רכים״ — חזרתיות מסוגים שונים, כתיבה במספר מילים נתון או ליפוגרמה (החסרת אות מטקסט). עודד מנדה־לוי מציע מבט מהורהר על העולם, על העיר ועל הספרות ומבקש להרכיב מחדש מציאות קונקרטית, מדויקת ומפורטת....