ליאוניד לוינזון

ליאוניד לוינזון

סופר

נולד בשנת 1958, למד בבית ספר לרפואה, עלה לארץ בשנת 1991.

חבר של ארגון סופרים בישראל.
חבר של מערכת של "כתב-עת ירושלמי".

פרסומים:

בישראל:
ב"כתב-עת ירושלמי" ובכתב-עת "22"

בארצות הברית:
בכתב-עת "new review"

בגרמניה:
בכתב-עת"de/zapiski"

ברוסיה:
בכתבי-עת: "October", ","Volga"Volga-21", "Homo Legens",""Sibirskie ogni,"Den I Noch"

ספרים:
ספר "לנינגרד-ירושלים", 1997, "עיברוס" ישראל
ספר "ילדי פושקין", 2015, שנקט-פטרבורג, רוסיה

פרסים:

2009 "tarbut.ru" ישראל
2010 ""russkaya premia רוסיה
2010 short list בפרס בשם מרק אלדנוב (ארצות הברית) – בעד נובלה הכי יפה בשנה.
2011 פרס "בעת אישור" גרמניה – סיפור הכי יפה בשנה.
2011 short list בפרס "הסיפור הכי יפה" של הוצעה לאור ""LIVBOOK
2012 short list בפרס בשם מרק אלדנוב (ארצות הברית) – בעד נובלה הכי יפה בשנה
2013 longlist בפרס " כתב יד של השנה" – רומן "גברים ונשים"
2015 רומן "ילדי פושקין" מוכר בשנקט-פטרבורג (רוסיה) שזה רומן הכי טוב בשפה רוסית שניכתב בחוץ מרוסיה.

1.
"ילדי פושקין" קיבל פרס שהוענק לרומן הטוב ביותר שנכתב בשפה הרוסית מחוץ לגבולות רוסיה. לדברי המתרגמת דינה מרקון, ספר זה פורש את עולמה של חבורת סופרים ומשוררים הכותבים רוסית בישראל של שנות התשעים, מעין אספקלריה הפוכה המתקיימת במקביל לעולמה של הבוהמה הדוברת עברית. גיבורי הספר הם יוצרים מהגרים חסרי פרוטה שנותרו בשולי החברה. הם מנהלים אורח חיים שיש בו קלות דעת וחוסר תכלית ומתפרנסים בדוחק מעבודות זמניות, איש איש לפי נסיבות חייו. היום-יום הנדוש והמדכא מתעלה לכדי מציאות מעורפלת ומתעתעת של ספק סיפור מעשה, ספק חלום בלהות, ספק פנטסמגוריה. ציפור זיז אגדית צורחת ובוכה, בני אדם מידמים לגלמים, לווייתן מקיא מקרביו את יונה הנביא בן ימינו. הספר מתייחד בסגנונו המקורי – בדימויים ובמטאפורות מפתיעים, באָלוזיות ספרותיות מרומזות ומפורשות, בהומור דק עם קמצוץ של מרירות וכן באהבת המחבר לאנטי-גיבורים שלו, חבריו הקרובים, שהוא מתייחס אליהם ברוך ובחמימות, למרות האירוניה שבשם הספר. תרגומו של "ילדי פושקין" לעברית יאפשר לקורא להביט במציאות המוכרת לו, במבט חדש ושונה....

2.
“אלוהים, איפה אתה? אני כבר לא יכול להיות לבד. אני עייף! אני עצבני! אין לי תשובה על אף שאלה! למה אתה לא עונה? פגעתי בך? אתה כאן? לאן נעלמת? איך אוכל לדעת שאתה פה? אתה בריא?” “נשבר לי ממך, ואדים!” נשמע קול עייף. “קום!” ואדים קפץ מהספה. “ועכשיו הכה בקיר עם מטה.” “אבל אין לי מטה!” “אז תכה עם הרגל.” “איפה בדיוק?” “איפה שאתה רוצה.” ואדים רץ לעבר קיר האורווה והכה בו. מהקיר יצאו מים: בהתחלה קילוח דק, ואחר כך זרם עז. “מה עכשיו?” שאל ואדים בדריכות. “מה זאת אומרת? תזמין אינסטלטור!” (מתוך הספר, עמוד 131) עליתי ארצה ב־1991. כתבתי סיפור ראשון ב־1993 על אהבה בבית סוהר. ב־1997 יצא לאור ברוסיה ספרי הראשון. זכיתי בפרס RUSSKAYA PREMIA ב־2011. זכיתי בפרס עיריית סנקט פטרבורג ב־2016. זכיתי בפרס יורי שטרן ב־2017. וגם אני מאוד חכם אבל אף אחד לא יודע את זה מפני שאני תמיד מדבר שטויות....






©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ