פה מפוחית שר בשני קולות אתה קיום האנושי, זה המנוכר וזה מעורר ההשתאות. המשורר פיני רבנו שאלוהיו אבד לו, נותר בעולם ריק משכינה, ששיריו מהדהדים בו. נפלאות הנפש האנושית, לשיטתו, אינן תולדה של תפישה תיאולוגית, אלא פועל יוצא של יכולתה להעמיד את האדם במרכז על אף אפסיותו ולהפיח בו חדוות יצירה. נפילת אביו במלחמה והטראומה הצבאית שעבר, גורמות למשורר לבכות את הנטייה הטבעית של האדם למלחמה ולהרס. בשירתו עולות הזוגיות והתשוקה לאיחוד כמענה לסבל האנושי, אולם מענה זה חלקי ומעורר תסכול בשל החיץ הטבעי הקיים בין אדם לאדם. הפתרון השלם עבורו הוא השירה הנחווית כנחמה הגדולה, כפי שמבוטא בשיר "אני ילד". אני ילד אני ילד שהלך לאיבוד בגן הזה. אבל אני יודע שפעם יבוא שיר שקראתי או שיר שאקרא ויקח אותי ביד בחזרה לביתי....

ספר שיריו החדש של פיני רבנו מפתיע בעצמתו השירית, בעושרו הפיגורטיבי ובדיוקו הסמנטי והריתמי. תמונת העולם השירית שמציע לנו פיני רבנו בכוח אימאז'יסטי יוצא-דופן מזכירה את תפיסת ההיסטוריה של וולטר בנימין, כפי שציירהּ במסתו הידועה על מושג ההיסטוריה: "במקום שם מופיעה לפנינו שרשרת של אירועים רואה הוא, מלאך ההיסטוריה, שואה אחת ויחידה, העורמת בלי הרף גלי חורבות אלו על אלו ומטילה אותם לרגליו". אבל מה שאצל וולטר בנימין הוא פרי חשיבה פילוסופית ייחודית ואוניברסלית – הוא אצל פיני רבנו ביטוי של חוויה ישראלית קונקרטית אישית: בְּגִילִי אֲנִי מִסְתַּכֵּל אֶל הֶעָתִיד כְּאֹפֶק רָחוֹק שֶׁאֵין לְהַבְחִין בּוֹ בִּפְרָטִים. אֵינֶנִּי זָקוּק לָהֶם עוֹד. כְּבַעַל נִסָּיוֹן אֲנִי מְבַקֵּשׁ אֶת הַתְּמוּנָה הַגְּדוֹלָה הַזְּרוּקָה לְפֶתַח עֵינַי כַּעֲרֵמַת הֶרֶס יְפֵהפִיָּה בָּהּ פְּרָט זֶה אוֹ אַחֵר אֵינוֹ מוֹסִיף וְאֵינוֹ גּוֹרֵעַ מִיָּפְיָהּ. [עמ' 22] הן ברמת השיר הבודד והן בקומפוזיציה הכוללת מגיע כאן פיני רבנו להישג שירי נדיר: הוּא אֵינוֹ מַסְגִּיר סֶדֶק קָטָן מִסְּדָקָיו וְאָבָק מֵאֲבָקָיו. אָז מִי יַאֲמִין שֶׁכָּל הָעוֹלָם חָרַב בְּלִי עֵדֻיּוֹת הָאֲבָנִים בְּלִי רַעַשׁ הַצְּעָקוֹת? [עמ' 57] עוזי שביט פיני רבנו, משורר. יליד ירושלים. זהו ספרו הרביעי....

הִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב בִּתְמוּנַת אֶרֶץ. זוֹ יָד. זוֹ רֶגֶל. זֶה רֹאשׁ. זֶה שְׂרִיד חָזֶה. וְזוֹ עִיר וְעוֹד עִיר הַנּוֹשְׂאוֹת בְּלֵית בְּרֵרָה אֶת כָּל זֶה. זוֹ שְׁכוּנָה חֲבוּשָׁה. זֶה רְחוֹב שֶׁל חֹרֶף. זֶה בַּיִת. זֶה כְּאֵב. כָּאן אַהֲבָה יְשָׁנָה שְׁפוּכָה. כָּאן הַבַּיִת חָרֵב. כָּאן אֲוִיר לָבָן שֶׁל בֶּהָלָה חִוֶּרֶת. כָּאן דֶּגֶל שֶׁל אֲבָנִים מִתְנוֹסֵס מֵעַל תּוֹשָׁבִים. פיני רבנו, משורר. יליד ירושלים. זהו ספרו השלישי. ספריו הקודמים: שתי וערב, דו שיח של שירים, יחד עם תמר רבנו. גוונים, 2008; פה מפוחית כרמל, 2010. הָיִיתִי רוֹצֶה לִבְכּוֹת עַל הַיָּרֵחַ, לְהַשְׁאִיר שָׁם דְּמָעוֹת בספרו המשובח והצלול פיני רבנו כבר לא מזכיר על הדש שהוא נכה צה"ל ופוסט טראומטי אילן ברקוביץ' חושב שהספר הוא שירה יהלומית של כאב שם ספר: בסוף כל השירים באים אל האוזן למות. עריכה: לאה שניר ...

בספרו החמישי המשורר פיני רבנו מבטא את השקפתו כי אמת רגשית, או מושגית, ניתנת לביטוי אך ורק באמצעות נוכחות בו זמנית של ניגודים: יש ואין, דבר והיפוכו, כן ולא. עקרון זה מוביל את חמשת שערי הספר. השער הראשון עוסק בקיום, השני ביחסים, השלישי באמנות השירה, הרביעי במדינה ומלחמה והחמישי בטראומה. פֶּרַח בְּעִוְרוֹנוֹ / אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁצְּחוֹקוֹ מִתְקַזֵּז בְּכָל רֶגַע לְבִכְיו / ... / וְטוֹב מִתְגַּלְגֵּל לְרַע. וְרַע מִתְגַּלְגֵּל לְטוֹב./ וְיֹפִי מִתְגַּלְגֵּל לְכִעוּר וְכִעוּר לְיֹפִי./ כִּי הַכֹּל מִתְגַּלְגֵּל לְלֹא כְלוּם וְלֹא כְלוּם לְהַכֹּל. [עמ 57]. פיני רבנו, יליד ירושלים, הוא חתן פרס ראש הממשלה לשירה תשע״ח 2018ספריו הקודמים: שתי וערב, דו שיח של שירים (גוונים, 2008), פה מפוחית (כרמל, 2010), בסוף כל השירים באים אל האוזן למות (הקיבוץ המאוחד, 2014), באתי זר באתי עד לכאן (הקיבוץ המאוחד, 2016)....