לא, אינך אותו אדם לפני קריאת הספר ואחריו. הספר מרעיד את הרגש והראש הרבה הרבה ימים לאחר סיום קריאתו. הוא לא רק עוסק בהתמודדות מול מחלת הסרטן,אלא בה-שאלה :מה הם איכותם של החיים? האם שווה לחיותם בכל מצב?או שישנה נקודה שזהו זה ?!

ד"ר <mark>פול קלניתי</mark> כשהיה בן 36, בשיא חייו,כמי שלא עישן מימיו,סרטן ריאות שלב 4 אלים, הסיכוי ללקות במחלה בגילו עמד על 0.0012 אחוזים. בשלב זה של חייו עוד לפני המחלה הוא היה במרחק

ספר קשה מאוד לקריאה, מכמה היבטים:

ראשית, יש קושי נפשי לקרוא את סיפורו האישי של מחבר הספר (<mark>פול קלניתי</mark>) , אשר גילה בשנת התמחותו האחרונה כרופא נוירוכירורג שהוא עצמו הפך למטופל וחלה בסוג ממאיר ואלים של סרטן. מאדם צעיר ונמרץ, בעל יכולות גבוהות ועתיד מזהיר בתור רופא או חוקר, הוא הפך במהירות לשבר כלי ודעך תוך כדי מודעות למצבו.

שנית, קוממה אותו העובדה, שחצי שנה לפני שקיבל את האבחון הסופי של מחלתו, י