פנקס הצמיחה של הרבנית ימימה מזרחי נועד לשמש לך כבן לוויה. נאספו בו המילים המחזקות, המעודדות והמרוממות של הרבנית ימימה מזרחי שיתנו לך כוח ויספקו לך נחמה. אך בעיקר יעניקו לך השראה לבטא את אשר על לבך: על מה את מבקשת להודות? מה מחזק אותך? היכן את חשה נטועה? כיצד את מוצאת את האור המיוחד לכל יום?   ברוח שיעוריה של הרבנית ימימה מזרחי מזמינים אותך דפי הפנקס למצוא בעצמך את הקול האמיץ והחזק שיהפוך אותך למלכה של חייך, וכל יום בחייך - לממלכה....

איך היא שוב עושה את זה? איך היא שוב צומחת? יש לנו היכולת הזו, לנשים. אנו זן נדיר. יש לנו כוחות של אמא אדמה, אחרי חורף, אחרי בצורת, לפתע להוציא עלה קטן ועוד אחד ופרח מבויש ושוב לצמוח ולהרים עיניים לשמים. אותה האישה המחכה, המעוררת את הערוגות לפרוח בכוח ערגתה, כשפניה לכיוון השמיים, היא היא שפותחת את ברכת השמים. המחשבה שהשמים מגשימים עלינו גשם היא אך אשליה אופטית; זו אמא אדמה הזו, שמפנה מבט צמא כלפי מעלה, ועל ידי כך מגשימה את הגשמים. ובכל שנה הכוח הזה חוזר ועולה בנו. שוב חוזר הניגון. איך היא צומחת מוקדש באהבה גדולה לכל הנשים גשומות העפעפיים, שבאמת מחכות להתגשם. לכל אלה שמביטות אל השמים. לכל אימהות האדמה....

"קוּמִי רֹנִּי בַלַּיְלָ (בַלַּיְלָה) לְרֹאשׁ אַשְׁמֻרוֹת, שִׁפְכִי כַ מַּיִם לִבֵּךְ נֹכַח פְּנֵי ה'... גָדוֹל כַּיָּם שִׁבְרֵךְ, מִי יִרְ פָּא לָךְ" (מתוך מגילת איכה). המים והים יופיעו שוב ושוב במגילה המתארת את החורבן הגדול ביותר בתולדות העם היהודי. כך נפגוש אותם גם בימי תמוז ואב, ימי "בֵּין הַמְּצָרִים", זה לצד זה: הים הכחול של הקיץ כשלצדו דמעות מלוחות: "עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם" (שם). מדוע כאנשים בכלל, וכיהודים בפרט, כה קשה לנו להרגיש שמחה שלמה? למה כשהאישה, גיבורת מגילת איכה, אמורה להתרונן – "קוּמִי רֹנִּי" – למה דווקא אז היא שופכת לב כמים? מדוע דווקא בחתונה לא נותנת לנו ירושלים לשכוח אותה; והאם נדונו, כיהודים, שלא לחוש לעולם חופש גדול מבלי להצר את צעדינו בימי בין המצרים?! האם לא אמור המספר תשע לבשר תשועה, לבשר לידה, ואם כן, למה יהיה היום העצוב ביותר בלוח השנה היהודי תשעה באב דווקא? מה יש לו ללב שנצרב כל הזמן באותו זיכרון ישן? הספר שלפניכם ינסה לצעוד בזהירות בין המצרים המסמנים את גבולות הקודש, החול והים. ממושגים כמו משיחיות וגאולה ננסה לרדת אל נבכי ביתנו הפרטי הנלחם על קיומו. נביט עין בעין בשמחה החסרה כל כך בזוגיותנו, בהורות שלנו, בעצמיותנו. ננסה להבין את הגעגוע המובנה שאנו חשים דווקא כשמשהו חדש נבנה. נביט בחצי הכוס השבורה ונדע שהיא מבשרת חופה חדשה, שונה מזו שחלמנו עליה ומופלאה ממנה בהרבה. "כִּי אִם מָאֹס מְאַסְתָּנוּ, קָצַפְתָּ עָלֵינוּ עַד מְאֹד". בפסוק הזה בוחרת מגילת איכה לסיים את דברה כשהיא מתייחסת לספק הנורא שמקנן לעתים בכולנו: האם "מָאֹס מְאַסְתָּנוּ?" הייתכן שהגורל והשמחה מאסו בנו לנצח? והתשובה היא: ודאי שלא. רק "קָצַפְתָּ עָלֵינוּ עַד מְאֹד". כמו הקצף הלבן, נחווה כולנו גלים מבהילים, המאיימים לשטוף ולהחריב את הארמון השברירי שבנינו, אבל בחלוף הקיץ נראה כיצד היו אלה רק גלים המבשרים את הים הכחול ואת בואו של החופש הגדול... הרבנית ימימה מזרחי היא מרצה נערצת המתווה דרך חיים שמחה ואופטימית ומושכת אחריה אלפים רבים של תלמידות. שיעוריה הכתובים לפרשת השבוע, ברוח נשית עדכנית, מגיעים בכל שבוע לבתיהן של אלפי קוראות ברחבי הארץ והעולם. הרצאותיה נהפכו לשם דבר וספריה הקודמים, במה אברכך ופרשה ואישה (ידיעות ספרים), היו לרבי-מכר....

את רואה אותה? על הכריכה הקדמית? איך היא חודרת לחדרי הלב, איך היא באה בשעריה של תורה. הביאני המלך חדריו...(שיר השירים א' ד) בדרך אל החדר, תהיה התורה מורת הדרך הטובה ביותר שלך, ופרשת השבוע תפרש תמיד, בדייקנות מופלאה, את השבוע שלך. בהארת פנים שבועית תפתח לך הפרשה חלון היישר אל תוך הבית, כשהיא מאירה בכל פעם חדר אחר. פעם זו הדלת, פעם המזוזה, פעם יהיה זה המטבח, פעם חדר הילדים, פעם חדר ההורים, פעם חדר האורחים, לפעמים יהיה זה חדר העבודה, לפעמים מרתף אפל שרצית לנעול ולפעמים, לא עלינו, המקלט או חדר הביטחון...וכך, בכל שבוע, ייפתח תמיד מתוך הבית גם החלון שצופה אל השמים. ומי בא עכשיו בשערי ביתך? במתן תורה, מתאר המדרש מלך המשיא את בתו לאדם אחד ובחתונה הוא אומר לו: "איני יכול להיפרד ממנה! בנה לי חדר אחד בביתכם – ואגור עמכם" (שמות רבה, תרומה ל"ג א). כך, מדי שבוע, כשאת מכניסה את התורה הביתה, נכנס איתה, מבלי ששמת לב, גם אבא...ולכן את יכולה בכל עת לשאול אותם "מה עושים עכשיו?" ולקבל תשובה. זמינים תמיד, מדויקים תמיד, מכבדים ומשמחים תמיד, יעמדו לצדך אבא, והאיגרת השבועית שהוא כתב לך – פרשת השבוע שלך...והיא? מבקשת רק דבר אחד תמורת כל הטוב והתובנות: "אל תשאירי אותי אורחת לא קרואה – תקראי בי! כל כך הרבה יש לי לבשר לך!" הרבנית ימימה מזרחי היא מרצה נערצת המתווה דרך חיים שמחה ואופטימיות. שיעוריה הכתובים לפרשת השבוע, ברוח נשית-עדכנית, מגיעים לבתיהן של אלפי קוראות ברחבי הארץ והעולם. הרצאותיה הפכו לשם דבר, וספרה במה אברכך (ידיעות ספרים) היה לרב-מכר....

לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכיום הכיפורים" – למה? מפני שאלה שני ימים שבהם אנו מחכים לתשובה; ירְִצהֶ? אֶרְצהֶ אני? נתְִרַצהֶ? שני ימים שבהם התשובה "מצאתי, מּצָאָתִי אתֵ שֶׁאָהֲבהָ נפַשְִׁי" מהדהדת בחלל האוויר. הספר הזה הוא מעין קובץ תשובות לשאלות שנשאלות כל העת. זו לא משנה סדורה. אין צורך לקרוא בו לפי הסדר. היכן שתפתחו, ייִפּתַָח לכם שַׁעַר בעְֵּת נעְִילתַ שַׁעַר. הספר הזה הוא יד מושטת. הוא מנסה לאחות שברי לוחות. בין אח לבין אחות, בין אהוב לבין אהובתו. תנו אותו ליקיריכם. כל כולו – סליחה. כל כולו רצון ליפול האחד לזרועות רעהו בפיוס גדול. יחד, ננסה להמציא מחילה לפני שעת הנעילה....

אנחנו חיים בחברה מאותגרת שמחה. אנחנו מחפשים אחריה אבודים ביער מפחיד. אנחנו אוהבים אותה, אנחנו עצובים בהיעדרה, וזה מה שמבקשת השמחה: רק אל תהיו אדישים כלפיי. אני פה. "אך באמת, אין לב נשבר ומרירות הנפש נקראים בשם 'עצבות' כלל! כי עצבות היא שליבו מטומטם כאבן ואין חיותּ בלבו. אבל מרירות ולב נשבר? אדרבה! הרי יש חיותּ בליבו להתפעל!" (בעל התניא) בספר זה נלך בעקבות איש ואישה שבחרו באהבה. אני מברכת אתכם שתהיו כמותם. "הספר מוקדש לכל תלמידותיי הצוחקות והבוכות,המטולטלות והנחות,החסרות והמבורכות. שתהיו לי תמיד. שמחות." בברכה, הרבנית ימימה מזרחי....

דווקא דמות האישה, היא שנבחרה על ידי הכובש הרומי כייצוג של מלכוּת יהודה הנרמסת, המושפלת עד עפר בסופו של "המרד הגדול" בשנת 70 לספירה. דווקא דמותה הוטבעה על גבי המטבעות שהפיצה קיסרות רומי, שיכורת הניצחון. מדוע אישה? לא דמות טיפוסית של אויב מסוכן במיוחד...אולי בסתר לִבם ידעו שליטי רומי את מה שאנו יודעות מזמן: מקור העוצמה הנדיר של העם הזה, המגדיר והמחשל אותו במשך דורות ארוכים, כולל מרכיבים נשיים כל כך! האמונה, הטהרה, תאוות החיים והיותה אֵם כָּל חָי – לא בכדי הדמות הנשית, האֲמוּנה על כל אלה, הפכה למייצגת של עַם שלם, הגוֹלה מארצו ויוצא למסע ארוך. ומפרך. כמים, לבך הולך בעקבות הצער הקיים בעולם באמצעות מסע פנימי בין המְּצָרים ובין המקורות, בדמעה, בתפילה ובכוונה מדויקת, הנכונים לזמן זה. הספר מבקש להוביל אותנו למקום של מנוחה, של הקלה, של נחת, של שמחה שלמה ואהבה גדולה דווקא בימים אלה. הרבנית ימימה מזרחי היא מרצה נערצת המתווה דרך חיים שמחה ואופטימיות. שיעוריה הכתובים לפרשת השבוע, ברוח נשית-עדכנית, מגיעים לבתיהן של אלפי קוראות ברחבי הארץ והעולם. הרצאותיה הפכו לשם דבר וספריה במה אברכך ופרשה ואישה (ידיעות ספרים) היו לרבי מכר....