"דרמת אמצע החיים" עוסק בתקופת מעבר זו בכלל ובאופני ייצוגה בדרמה המערבית בפרט, החל בדרמה קלאסית ועד למחזות מודרניים ופוסט-מודרניים. אצל גברים מתבטא המשבר בחיים ובדרמה ב´מסע קווי´, הנפתח בהתעוררות ספקות ופחדים לנוכח מחציות החיים שנותרו מאחוריו ולפניו, דרך כמיהה להתחדשות ועד לניסיון לבנות זהות אחרת. גיבור המסע נפרד מערכיו הישנים ובוחר בזהות עצמית חדשה, העשויה להובילו לנטישת משפחה, בת זוג, קריירה, מקום מגורים ולאובדן כושר היצירה. כוחות שליליים משתלטים על הגיבור, מחריפים את מאבקיו הפנימיים והופכים את המציאות לחוויה כאוטית, המצריכה עיון מחדש בחיים ובפשרם. במהלך שינוי תודעתו הוא פועל באופן קיצוני (רצח, מעשה אובדני, סטייה מנורמות), ואחרי פעולתו הוא משתנה וזוכה לעוררות רוחנית, יצירתית או אחרת. מסעו הפנימי מתבטא במסע תחנות חיצוני עתיר ריגושים ושובר שיגרה, על אף שלרוב הוא חוזר לנקודת המוצא בתוספת תודעתית ורגשית. המסע הנשי הוא ´מעגלי´ וכולל גיחות קצרות או דריכה עד היקלעות למבוי סתום. האישה, שברוב הדורות והתרבויות המערביות חונכה להגשים עצמה בביתה פנימה, נמצאת בגיל זה חגה סביב עצמה. המשבר שלה מתבטא בזוגיות ובהחלפת עיסוק וכולל אף התמודדות עם משבר הזדקנות ההורים. לעתים גורם הדבר לשיגעון או להתאבדות, כאקט של חוסר מוצא, ולעתים כמו שקורה בימינו ובמחזות המודרניים, מגלות הנשים ניצני מסע קוויים או ספיראליים. ...

בני חמישים, בוגרי תנועת הצופים, עורכים מפגש נוסטלגי בן 3 ימים בניסיון לשחזר את ה"מסע מים לים", שהתרחש בחופשת הפסח של כיתה ט', לפני 35 שנה. במהלך המסע נחשפים חלקים ממסע-משא חייהם - על הלבטים, המשברים, היצרים והאבדנים הקשורים ל"שלב האמצע" אליו הגיעו, והפגישה המחודשת גורמת לאנשים לקלף שכבות דקות כעבות, לשחרר רגשות ומחשבות, לחזור אל "הילדים שהיו" בתנועת הנוער של שנות ה-70, לחדש קשרים ואהבות, בשכבה עצמה ובין השכבות, ואף מולידה מפגשים חדשים ומסעירים שלא נלקחו בחשבון. "שָם" ו"כאן", "אז" ו"עכשיו", "מעשה" ו"מעשיה" חוברים להם בערבוביה - ויוצרים סיפור חדש, מרגש ואחר, שמעמיד למבחן חברות, זוגיות, נאמנות, התמודדות או התמוטטות, באזור הדמדומים שבין האמת לאגדה, המציאות וההמצאה. גיבורת הסיפור, אלונה שדה, אישה נמרצת, יצרית, יצירתית ויוצרת, שחלתה בסמוך לטיול במחלה נדירה, לוקחת על עצמה לתעד את ה"נס" שאירע לה ול-50 חבריה, אנשי שכבת "להבה", בזמן המסע, מעט לפניו ושנה לאחריו - כל זאת בעקבות החיבור מחדש עם מדריכתה הנערצת, דפנה, ועם איתַי, מלך הכיתה, שהופך מאויב לאוהב. בהמשך - היא מחליטה לגולל בכתב גם את עלילותיה הנסתרות עם אורי, המדריך שובה הלב/ שובר הלב... שדווקא נעדר מאותו אירוע, אך הקשר עמו, שהתעורר בעקבות המפגש, מצליח להשיב לה את מיניותה וחיוניותה, דווקא בימים שהבריאות רופפת והמחלה מאיימת על חייה. האמת במלואה נחשפת רק כששלושת החלקים חוברים יחדיו לספר, אותו מחליטה אלונה להוציא לאור עם תום השנה, החלטה שללא ספק תשנה את מסע חייה, ובגיל 50 היא מוצאת עצמה "מחשבת מסלול מחדש". ד"ר אירית קדם, ילידת גבעתיים, חברת מושב מעלה גמלא שברמת הגולן, אשת חקלאי, אם לשלושה וסבתא לארבעה - בוגרת החוגים תיאטרון וספרות באוני' תל אביב. בעברה - אשת חינוך, דרמה תרפיסטית, בימאית, מנחת קבוצות ומרצה. בעקבות מחלה נדירה הסבה את עיסוקיה האקדמיים אל האמנות הרב-תחומית. חברה באקו"ם ובאגודת הסופרים. שיריה וציוריה מתפרסים מעת לעת באנתולוגיות, בכתבי עת שונים ובספרים לילדים ולמבוגרים....

לאירית קדם יש רגישות נדירה לכתוב שירים אקטואלים שלא יהיו רק נכונים לשעתם ובני זמנם.בספר "כל ה-COVID הזה" ,ביד קלה וביכולת איפרוביזציה נדירה המלווה באינטימיות רבת תנופה,היא מצליחה לכתוב שירי קורונה מקסימים ונוגעים ביותר,וזה כמו אלתור מוצלח של ג'ז,פשוט לא נגמר לה ונובע כמעיין המתגבר.היא דוברת את המצב בשירים בלי דקלרציות והטפות מיותרות.כאלה שירי קורונה מוצלחים ובכמות כזאת טרם ראיתי. ועוד דבר,עם כל הפחד האובייקטיבי מפני המחלה,וגם זה שנטעו בנו הרשויות שלא לצורך,הרי כמי שיודעת מחלה מהי,יש לה הומור נדיר ביותר שבא לידי ביטוי בשירים,והיא יכולה לטלטל אותך במילים ישירות ופשוטות בין הצחוק לבין דמע כמו למשל בציטוטים הבאים: "היום/כשמאחלים בריאות/רצוי לנקד/את המלה" או המשחק עם ראשי התיבות: "שנת תש"פ- תכלס,שנה פח" אבל גם בשיר לירי עדין ונוגע שכזה: "ביתי שהיה מבצרי/הפך היום לארמוני/יש בו/כל שזקוקה לו נסיכה/לא כל שכן אשה רגילה/שמנועה מלצאת את ביתה://צרכים בסיסיים/בטחון/שיכות/אהבה/ומימוש עצמי/על המשמעות החדשה כרגע עוד עובדים--" ("על המשמעות החדשה").צריך פשוט לזרום עם השערים והשירים בספר המענג הזה,גל אחר גל,ושלא נדע עוד גל. רן יגיל-עורך,מבקר וסופר...