לאירית קדם יש רגישות נדירה לכתוב שירים אקטואלים שלא יהיו רק נכונים
לשעתם ובני זמנם.בספר "כל ה-COVID הזה" ,ביד קלה וביכולת איפרוביזציה נדירה המלווה באינטימיות רבת תנופה,היא מצליחה לכתוב שירי קורונה מקסימים ונוגעים ביותר,וזה כמו אלתור מוצלח של ג'ז,פשוט לא נגמר לה ונובע כמעיין המתגבר.היא דוברת את המצב בשירים בלי דקלרציות והטפות מיותרות.כאלה שירי קורונה מוצלחים ובכמות כזאת טרם ראיתי.
ועוד דבר,עם כל הפחד האובייקטיבי מפני המחלה,וגם זה שנטעו בנו הרשויות שלא לצורך,הרי כמי שיודעת מחלה מהי,יש לה הומור נדיר ביותר שבא לידי ביטוי בשירים,והיא יכולה לטלטל אותך במילים ישירות ופשוטות בין הצחוק לבין דמע כמו למשל בציטוטים הבאים:
"היום/כשמאחלים בריאות/רצוי לנקד/את המלה" או המשחק עם ראשי התיבות: "שנת תש"פ- תכלס,שנה פח"
אבל גם בשיר לירי עדין ונוגע שכזה: "ביתי שהיה מבצרי/הפך היום לארמוני/יש בו/כל שזקוקה לו נסיכה/לא כל שכן אשה רגילה/שמנועה מלצאת את ביתה://צרכים בסיסיים/בטחון/שיכות/אהבה/ומימוש עצמי/על המשמעות החדשה כרגע עוד עובדים--"
("על המשמעות החדשה").צריך פשוט לזרום עם השערים והשירים בספר המענג הזה,גל אחר גל,ושלא נדע עוד גל.
רן יגיל-עורך,מבקר וסופר