“זהו ספר אוטוביוגרפי של אניה וייס סימונדס. אניה, אלמנה בת 65 שקוראת לעצמה "היפית גריאטרית". היא משחקת, מציירת, כותבת ושותה. המאפיין אותה הוא שהיא "אישה קופצנית" שנודדת ממקום למקום. כמו הסופרת גם העלילה כאן מגוללת לקורא בניתורים. מבני-ברק ביום העצמאות 1960 היא קופצת לאיים הקנריים, איך לא? הספר מחולק לשני חלקים, שכל חלק מורכב מפרקים קצרים תזזיתיים, וכתיבה מהולה בעברית ואנגלית ממש כמו קו”

“עדינה בר-אל חיים מסחררים של ציירת היפית אניה וייס סימונדס – בחזרה לאי השטן גוונים, 2016 על גב הספר מציגה המחברת את עצמה כ"היפית גריאטרית, משחקת, מציירת כותבת ושותה. נודדת הלוך וחזור ממקום למקום..." ההגדרה הזו כבר מסגירה את העובדה ששקט ושלווה לא יהיו מתוארים בספר זה, אשר שם הדמות הראשית הוא כשמה של המחברת. בתשתית מונחת תחושה של פגיעות. אניה, או חנה בשמה העברי, היא בת לניצולי שואה עם הסימפטומי”

“זהו ספר אוטוביוגרפי של אניה וייס סימונדס. אניה, אלמנה בת 65 שקוראת לעצמה "היפית גריאטרית". היא משחקת, מציירת, כותבת ושותה. המאפיין אותה הוא שהיא "אישה קופצנית" שנודדת ממקום למקום. כמו הסופרת גם העלילה כאן מגוללת לקורא בניתורים. מבני-ברק ביום העצמאות 1960 היא קופצת לאיים הקנריים, איך לא? הספר מחולק לשני חלקים, שכל חלק מורכב מפרקים קצרים תזזיתיים, וכתיבה מהולה בעברית ואנגלית ממש כמו קו”

“עדינה בר-אל חיים מסחררים של ציירת היפית אניה וייס סימונדס – בחזרה לאי השטן גוונים, 2016 על גב הספר מציגה המחברת את עצמה כ"היפית גריאטרית, משחקת, מציירת כותבת ושותה. נודדת הלוך וחזור ממקום למקום..." ההגדרה הזו כבר מסגירה את העובדה ששקט ושלווה לא יהיו מתוארים בספר זה, אשר שם הדמות הראשית הוא כשמה של המחברת. בתשתית מונחת תחושה של פגיעות. אניה, או חנה בשמה העברי, היא בת לניצולי שואה עם הסימפטומי”