בגב הספר נכתב, בין השאר, כי מדובר ב- "רומן שובר לב אך מצחיק, על אהבה, על החיים ועל כמה חשוב לא לקחת אף אחד מהם כמובן מאליו". כמאמין גדול בכך שאין לקבל שום דבר בחיים כמובן מאליו, ציפיתי מהספר לגדולות ונצורות.
בסופו של דבר, ההגדרה בגב הספר הייתה קולעת. הספר באמת שבר את לבי, וזאת על שום בזבוז הזמן שהיה גלום בקריאתו. מצחיק? אם גיחוך הוא סוג של צחוק, אז בהחלט כן. והספר באמת לימד אותי לא לקבל שום דבר

כריכת הספר נחמדה אולם הסיפור באנלי. סתמי.
למעשה אין כאן סיפור מיוחד, לא חלום או פנטזיה או מופת.
סיפור על היום-יום של זוג, האהבה, הקשיים, האתגרים וצליחתם.
הכתיבה קלה, לא שנונה במיוחד, לא משעשעת במיוחד. הומור בריטי כנראה, לך תבין...

עד כה אין לי מזל עם ספרות בריטית.
אני יודעת, זשל"ב, הארי פוטר עוד מחכה על המדף. אולי הקיץ...

ספר חמוד, נהניתי מהקריאה. הכתיבה קלילה אבל הנושאים המדוברים ממש לא קלים. זהו סיפור על התאהבות שהופכת לאהבה חזקה ובדרכה התמודדות עם קשיים בחיי הזוגיות, עם משברים, עם אובדן ומוות.
פישר בן 32, אייבי בת 41. פישר ואייבי התאהבו. הם בילו 19 ימים רצופים בתוך הבית בחדר המיטות . הם בטוחים שהם נועדו זה לזו למרות שבעצם הם לא מכירים זה את זו.
אייבי לוקחת את פישר להכיר את הוריה. לאחר הפגישה שהיתה מאד מוצלחת,

אסכם את הספר במילים פשוטות - ספר חביב,נעים לקריאה ומאוד זורם. לא הייתי שמה אותו ברשימת "חובה לקרוא" אבל בהחלט היה נחמד.
מתחיל חמוד ורומנטי, בהחלט משקף מציאות ומתגלגל לאזורים קשים יותר וקשים פחות. טראגדיות למיניהן שבעייני פשוט משקפות את החיים עצמם בדרך עדינה.
לא אגיד שלא נהנתי, נהנתי. אבל גם לא אגיד שזה הספר הטוב ביותר שקראתי.
ספר טיסה מתאים.