אסופת שירים וקטעי סיפורים בכתיבה נקייה, פיוטית. ספר עם הרבה חשבון נפש, מבט אל הפנים אל מול החוץ וכמובן בנקודת מבט הרומנטית שמאפיינת את סגנון כתיבתו של <mark>לאונרד כהן</mark>.
<mark>לאונרד כהן</mark> בספר הכמיהה מצייר ומשרטט עבור הקורא שפוגש בו לראשונה וגם עבור הקוראים הוותיקים שלו, את כל ההיבטים השונים של כמיהה , כמיהה למגע, כמיהה לאישה, כמיהה לחיבור עם האני שלך, כמיהה ליישר קו בין מי שהיית למה שאתה עכשיו.
למרות שלאונרד

פשוט מדהים , פנטסטי בראוו ל<mark>לאונרד כהן</mark> , ניתן למצוא בספר כמה מהשירים היפים והגלויים ביותר שלו .

גאונותו של <mark>לאונרד כהן</mark> ניכרת בחיספוס שבמילים, גם מבלי לשמוע את קולו הצרוד, המעושן והמעט חנוק לפרקים.
חוויה מרעננת לאוהבי <mark>לאונרד כהן</mark>, היבט אחר על התוכן של השירים, מרגיש אחרת ללא המלודיות, אך שלם בפני עצמו כיצירה.

כפי שנכתב כאן, התירגום בעיברית חלש.
אני ממליץ להאזין לאלבום שהפיק והלחין Philip Glass בהשתתפותו של <mark>לאונרד כהן</mark> ואמנים נוספים.
אמן גדול.

יש פה כמה רגעים נחמדים, ואפילו כמה רגעים טובים מאוד, אבל אני מעדיף את <mark>לאונרד כהן</mark> בתור זמר.

ככה נכנסתי לליאונרד <mark>כהן</mark> בגיל שש עשרה בערך. בשנת 1975 השמיע לי ידיד לספסל הלימודים תקליט אריך נגן 33, רכשתי אותו. "סוזן","מריאן","סיפורים מן הרחוב" והספר ליוו אותי מאותה העת ובמשך תקופה ארוכה.
בשנות העשרים הלכתי עם החברה לראות אותו בהיכל התרבות בתל־אביב, ועד היום הוא חלק מהרקורד הפנימי. ליאונרד <mark>כהן</mark> זאת אווירה ייחודית שיש בה סיפור למלנכוליה ותשוקה. אתה בא אלגנטי בהקשבה אליו. המוסיקה שלו מושכת את הס

יש לי תחביב הזוי לשמוע בעיקר מוזיקה שאני לא מבין. ספרדית, אמהרית, וולשית עתיקה, צרפתית... האנגלית שלי מספיק גרועה גם בשביל שירים באנגלית, וליאונרד <mark>כהן</mark> הוא אחד הנערצים עלי.
הכל נהרס כשיום אחד, במקרה, כשביקרתי אצל מישהו וסקרתי כהרגלי את ארון הספרים שלו, נתקלתי בספר הזה ופתחתי אותו. קראתי שיר. ועוד אחד. ועוד. זה נגמר בזה שהחבר שלי איים לזרוק עלי את הארי פוטר 7 אם לא אפסיק מיד לקרוא. (וזה המשיך בויכו

שירה בשבילי זה ליאונרד <mark>כהן</mark>.
הקול שלו מלטף -זה כמו לעשות אהבה.
המילים מצטרפות אחת לשניה עוברות לתת מודע שלי.
זו שירה שלוקחת אותי אתה לכל מקום. בימים טובים וגם בימים לא כל כך טובים.
פעם שאל אותי חבר אם הייתי צריך ללכת לגור באי לבד מה הייתי לוקח? . אלבום התמונות של משפחה שלי, אבל אם הייתי יכול לקחת רק דבר אחד wishfulthiking זה היו הדיסקים שלו.
את אלבום התמונות הייתי עושה בראש שלי.
זאת אהבה מאז

לא כותב ביקורת עליו או על ספרו הקרוי באנגלית:
BOOK OF LONGING בשבילי ליאונרד <mark>כהן</mark> זה "דלק" לנשמה.
האלבום כמובן משלו-אבל לא באלבום "עסקינן".
אף אחד לא נשאר אדיש אליו או אוהבים או לא מסוגלים לסבול.
גיליתי אותו בילדותי ומאז עברו "כמה" שנים ושנינו הוא ואני הקטון התבגרנו השתננו. הוא הלך לזן ושתק שם כמה שנים. אני ממשיך לקשקש פה בתל אביב.
הוא אינו יודע על קיומי והוא יקר לליבי מאד
המוסיקה שלו מתנג