'ריקוד האהבה לאלוהים' הוא אסופה של קטעים נבחרים מתוך כתביו של ג'לאל א-דין רוּמי (1273-1207), מגדולי המשוררים והמיסטיקנים בתרבות הסוּפית. הקטעים לקוחים מתוך הספרים: 'פִיהי מא פִיהי', 'מַתְ'נַווִי' ו'דיוואן שַמְס תַבְּרִיזִי'....

כבר יותר משבע מאות שנה שג'לאל א־דּין רוּמי אהוב במיוחד על קוראי שירה בעולם כולו. רומי היה מורה ואיש דת מוסלמי מכובד כאשר פגש את שמשֹ, דרוויש נודד שהפך את עולמו. מלא בהשראה ובו בזמן מוטרד עמוקות מהפגישה עימו, רומי נדחף כמעט בעל כורחו, ליצור את שירי האהבה הללו לחבר האלוהי.   בשירים מוקדמים אלה חושף רומי שכל האקסטזה והשמחה, וכל הכאב והיגון שעורר בו אהובו, אינם אלא גרעיני חיטה שיש לטחון, ללוש ולאפות ללחם, שיוגש לכל מי שרעב. שיריו מהווים גשר בין הבנה אוניברסלית של הרוחניות ובין המימדים האישיים והאינטימיים של האהבה, ומעודדים אותנו להיכנס לעומק הווייתנו, יותר ויותר.   זֹאת אַהֲבָה: לָעוּף אֶל הַשָּׁמַיִם, לִקְרֹעַ בְּכָל רֶגַע מֵאָה מָסַכִּים, לְהִפָּרֵד מֵהַנְּשִׁימָה וּמֵהַנְּשָׁמָה, רַגְלַיִם לְהַצִּיב בְּלִי נוֹעַ עַל אֲדָמָה. וּלְוַתֵּר עַל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, לִרְאוֹת אֶת הַפַּן הַלֹּא־מֻכָּר שֶׁל הַדְּבָרִים.   "ככל שהעמקתי לתוך שיריו המקודשים של רומי, הרגשתי שאני הולכת לאיבוד, בתוך מרחבים רחוקים, נסתרים מעין, התחושה שמשהו סוחף אותי אל תוכו הלכה וגדלה. המושגים של ריקוד, מוזיקה, שירה והתמסרות הפכו לאחד. יש רק אחד. והוא בלבי… הדיוואן הוא ספר שמשאיר את הקורא המום אל מול עוצמות הגלים הגבוהים שרומי מרשה לעצמו להינשא על גבם, לא מותיר דבר לעצמו, רק לב מפרפר, חדיר לחלוטין, פתוח לרווחה". דורית בר, nrg הגות...

בינואר 1998, במהלך סופת גשם וברקים בהרי האטלס שבמרוקו, רחוק מביתי שבגליל, בבקתת אבן שארובתה העלתה עשן, התוודעתי לראשונה לשיריו של רומי. השירים הקסומים האלה מלווים אותי מאז בכל העולם. אני קורא בהם, ובו זמנית מתרגם אותם לעברית במשך מסעותיי. חבריי מנגנים, מבשלים ומטפלים בילדיהם, ואני קורא מהם לבדואים בסיני, ליוגים בהודו, לשבט שלי בגליל, לנהג מונית בתל־אביב, לנוודים, לחוזרים בשאלה ובתשובה ולאלה שסתם חזרו כרגע הביתה. כל אחד ואחד חווה משהו משירתו של משורר הלב, כי רומי נוגע בנו, נוגע באחד שבלבנו – לב העולם. אם תקשיבו היטב ותשקוט נפשכם, תוכלו לשמוע בין שורותיו של רומי את מנגינת לבכם – מוזיקה שמיימית, כזו שבאה וחטפה אותי ושבתה את גופי ואת נפשי. וגם אם איבדנו את הדרך, כיחידים או כאנושות כולה, לא איבדנו את המנגינה, התפילה המקודשת, והיא אחד מסימני הדרך חזרה לגן, להרמוניה. בתפילה נוצר קשר ישיר לבורא העולם שבכול. כזו היא שירתו של רומי, תפילת הבודד לבודד, קשר ישיר לאל שבנו שעוטף אותנו ברחמו. גיל רון שמע...

הפרדס הוא הספר השני בטרילוגיה של ספרי שירה של המשורר הסוּפי הנודע ג’לאל א-דין רומי. הספר “הפרדס” כולל אסופה נבחרת משיריו של רומי שתורגמו לעברית, חלקם בפעם הראשונה, על ידי גיל רון שמע, השירים מובאים בלוויית קטעי קישור מקוריים העוזרים להבין את המשמעות העמוקה של הטקסטים. לספר הראשון בסדרה – הבאר הספר השלישי בסדרה יצא לאור בספטמבר 2022. בשירתו של רוּמי הפרדס הוא סמל לדמיון המקודש, המקום שבו קשרים מתאחדים. זוהי קריאה לנוע פנימה, אך לא באופן תגובתי. לא להצטנף ככלב בקור, אלא לנסוק פנימה כנשר. מה שעשוי להיראות בתחילה כריקוּת שאין בה נחמה, כבדידות עצומה, הופך למעֵין גן. אתם צועדים במקדש בעל הגג הפתוח, בין שורות העצים והארנבות המקפצות ביניהם. הפרדס הוא המקום שבו הלב נפתח. זה עשוי להיות גשר אל ההתבוננות או ביקור בקהילה לומדת כמו זו שרומי עמד בראשה. ניתן לשמוע חלק גְדַל משירתו כהזמנה חברית. הוא מנסה ללכוד אותנו במקום שאנו נמצאים בו: איש מדבר עם הספָּר שלו, הטעם של מרק כרוב, עונג מגע העור, קסם ההתמקחות על מחיר, ציור אפרסמונים במכחול מצמר עיזים. כל אשר יעשו אנשים, כל סיפור יכול לשרת את רומי כעדשה לִצפות דרכה בצמיחתה של הנשמה. כל תלתל בשיער המעסיק אותך, הוא משתמש בו למשוך אותך אל השלם הגדול. בעידן בו אנו חיים, אור וצל מהתלים בצועדים, בדרך ובלב. בין סגרים, בידודים, שיחות על מגפה, נוצר צמא אדיר לדיבור על מהות, לשיחת נפש ולעבודה של מירוק מראת הלב, שהיא הטהרה של העולם המודרני. *** גיל רון שמע הוא מספר סיפורים, מוסיקאי ויוצר, עורך מסעות בעולם בעקבות קהילות סופיות ושבטים יחודיים, מתרגם שירתו של רומי לעברית מזה שלושה עשורים, יוזם ומפיק (הפסטיבל הסופי, מיזמי מקודשת, להקת שבע, והרכביו הנוכחיים דיוואן הלב וקפה ג׳לאל)....

השושן הוא הספר השלישי בטרילוגיה של ספרי שירה של המשורר הסוּפי הנודע ג’לאל א-דין רומי. הספר “השושן” כולל אסופה נבחרת משיריו של רומי שתורגמו לעברית, חלקם בפעם הראשונה, על ידי גיל רון שמע, השירים מובאים בלוויית קטעי קישור מקוריים העוזרים להבין את המשמעות העמוקה של הטקסטים. הסיפור מספר שבערוב ימיו נשאל רוּמי מדוע הוא, שהוקיר כל־כך את השתיקה, יצר כמות כזו של מילים. הוא השיב: “האחד הזוהר בתוכי מעולם לא אמר מילה”. קִראו לזה מדבר של לבַדיות גדולה או אסם של חסד משותף. המקור לשיריו של רומי הוא הטעם שנשאר מהם. אחד הדימויים השכיחים ביותר שלו לכך הוא ים ללא חוף, אותו ים שסוחף ומכיל אותנו. כשאנו מדברים על אלוהים, אנו כמו בית ספר של דגים אשר דנים בקיומו האפשרי של הים. רומי נהנה יותר מהזרימה החופשית שבשחייה. זה המקום שבו אולי תניחו את הספר הזה ותנסו משהו אחר. נסו לגלות מהו הניחוח האמיתי של הנוכחות ואיך יהיה לחיות בתוכו. מילים ודימויים לעולם אינם יכולים להעניק את החוויה עצמה. התחושה של החברות הזו, פרי אומנות רוחנית, עשויה להיראות מוּכרת מאוד, מציאות מדומה, כשהיא עדיין לא שלכם. בסיפורים הסוּפיים העתיקים אלוהים, המקור, מיוצג על ידי הבאר. הפרדס הוא קהילת האדם – אנחנו, והשושן הוא הנביא, זה שנמצא בכל אחד מאיתנו, וכמו בו גם בנו ניחוח, צבע וקוצים. *** גיל רון שמע הוא מספר סיפורים, מוסיקאי ויוצר, עורך מסעות בעולם בעקבות קהילות סופיות ושבטים יחודיים, מתרגם שירתו של רומי לעברית מזה שלושה עשורים, יוזם ומפיק (הפסטיבל הסופי, מיזמי מקודשת, להקת שבע, והרכביו הנוכחיים דיוואן הלב וקפה ג׳לאל). ...