“אהבתי את הספר מספיק כדי לקרוא אותו פעמיים בזו אחר זו. למרות שלא מדובר כלל בספר בעל עלילה סוחפת, מהסוג של "לא יכולתי להניח אותו מידי". להיפך, בכל שישים-שבעים עמודים דוקא הרגשתי צורך להניח את הספר, ולהרהר קצת במה שקראתי.
הספר נפתח במות הגיבור. אחיינו של הגיבור מגיע לעיירת מגוריו כדי להשתתף בטקס האזכרה, ומספר את המעט שידוע לו: דודו טבע, גופתו לא נמצאה, השאיר אחריו אשה ושני ילדים. לאחר פתיחה קצרה ז”