גיבורת "יריתי באמריקה", ישראלית ברילוקיישן בארצות הברית, נחושה להשאיר את העבר מאחוריה ולחפש את מקומה בעבודה ובחיים שמחוצה לה. מה שנראה כסיפור של הגירה והסתגלות לתרבות חדשה, חושף זווית אחרת כשהיא מצטרפת אל חבריה לעבודה למסעות ציד בארץ המושלגת – ספק הרפתקה, ספק ריטואל חברתי. במהלך אותם מסעות ציד היא מפתחת יחסים יוצאי דופן עם אחד מעמיתיה, דייוויד, שמדריך ומלווה אותה. הגיבורה יורה שוב ושוב, משכללת ומדייקת את יכולות הציד שלה, ונשאבת לתוך עולם של אלימות מתכתית וחושניות אפלה. יחסיה עם דייוויד מעמיקים ככל שמעמדה המקצועי וביטחונה הפנימי מתערערים. בעוד היא לוקחת על עצמה את תפקיד הציידת-הרודפת, הבחירות שבחרה, או לא בחרה, רודפות אותה. מסעות הציד עם דייוויד הופכים למקום היציב היחיד בחייה של הגיבורה, המחפשת אחיזה בעולם – עד שיום אחד הכול משתנה. לרומן "יריתי באמריקה" פנים רבות: הוא עוסק בחיי העבודה ובדינמיקה משרדית תועלתנית בה נשים משלמות מחיר כפול. הוא תוהה האם ניתן באמת להשתחרר מציפיות ומכבלים חברתיים. "יריתי באמריקה" הוא גם ספר מותח ואפל שנוגע באלימות שקיימת בחברה הישראלית, וגם בזו האמריקאית, ואולי אף שוכנת בנפשו של כל אדם. הרומן מיטיב לתאר את נימי היחסים הדקיקים והשבירים של בני אדם עם הזולת, עם הטבע וגם עם עצמם. בסגנון ייחודי, מאופק אך פיוטי, מצליחה תהילה חכימי לכבוש את הקוראים. באמצעות כתיבה חזקה ובוטחת, היא בוראת עולם מוחשי ומהפנט ששואב אותנו לתוכו. זהו ללא ספק השיא במפעלה הנמשך של חכימי, המצייר, קו אחרי קו, דיוקן של נשיות ושל אנושיות, וממצב אותה כאחד הקולות הספרותיים הבולטים והחשובים בישראל....

ספר השירה הראשון של תהילה חכימי, "מחר נעבוד", הוא הספר השני בהוצאת טנג'יר. תהילה היא משוררת ומהנדסת מכונות. שיריה פורסמו בכתבי העת "מעין" ו"מרחב", באסופות שירי באר שבע וערס פואטיקה ובבמות שונות ברשת, ביניהן ynet ,nrg, "העוקץ" ועוד. עודד וולקשטיין, עורך הספר: "שיריה של תהילה חכימי אינם מוציאים את קולם מן השקט אלא יוצאים להקשיב לרעש, ומגלים בו את עקבותיהם של קולות רבים. הם מחוללים תקלות ושיבושים בפס-הייצור של המחשבה המשתכפלת, ומספרים את תקוותיהם הפראיות ברצף של תאונות-עבודה לשוניות. בעולם שבו בעלי הון מטיפים לאהבה ואנשים אוהבים לפי תחשיבי כדאיות, שירי הספר מבקשים אחר רגעים של מגע אנושי לא מחושב, וגונבים בין עבודה ארעית אחת לשנייה נסים חטופים של בטלה: מחר נעבוד". ...

"אישה בחלל עבודה   ניסיתי להוציא את האישה מחלל העבודה ולדבר אליה ככה איך שאני בחלל שהוא לא חלל עבודה.   לא ענתה".   חֶבְרָה, ספר הפרוזה הראשון של המשוררת תהילה חכימי, נע דרך שלושה מצבי עבודה, ובין הווה, עבר ועתיד סוריאליסטי: עבודה במיזם מהפכני, עבודה בחברת הייטק ועבודתם של בני נוער ברשת מזון מהיר. שלושת המרחבים הללו נבדלים זה מזה במקום, בזמן ובסגנון; אבל הם חוברים יחד על מנת לשרטט מתווה של יחסים בין סיפור, שפה ונפש אשר עליהם הולך ומשתלט ההיגיון המוחלט והמונוליטי של העבודה. הגיון זה מחסל כל הפרדה בין "חיים" לעבודה, כך שהפנטזיה על חיים נפרדים מוטלת בצד הכביש המהיר של הטקסט, חנוקה ומפרפרת.   העבודה משתלטת על הקיום, מכפיפה אותו לדינמיקה שלה ומגדרת גם את מובלעותיו האנושיות-כאילו. היא מחוללת שמות בשפה, עד שגם המכניזם הסיפורי נעשה למופע של שפת המכונה. קולה של המספרת בחֶבְרָה מנסה ללא הרף להפריע לאותו מכניזם, משתרג בו ונפלט ממנו לסירוגין. חֶבְרָה הוא תולדותיו של קול שהולך ונדחק אל שוליו-הוא; את עקבותיו של המאבק על האנושי יש לחפש על גבולו של הסיפור: בצדו של הטקסט, מחוצה לו, ככמיהה שלא יהיה לה מענה אלא בלבם של הקוראים.     חֶבְרָה הוא ספרה השלישי של תהילה חכימי. קדמו לו ספר השירים "מחר נעבוד" (טנג'יר 2014) והנובלה הגרפית "במים" (2016). חכימי היא זוכת פרס ברנשטיין לספרות לשנת 2015 וזוכת מלגת פולברייט לתוכנית הכתיבה הבינלאומית לסופרים באוניברסיטת איווה (ארה"ב) לשנת 2018....

שנת 2066. אחרי שורה של אסונות אקולוגיים מצד אחד, והאצה טכנולוגית המייתרת חלק ניכר מהעבודה האנושית ומבשרת עידן של שפע חומרי מצד שני, מתארגן המזרח התיכון מחדש מבחינה פוליטית, חברתית וכלכלית, בדומה לאזורים אחרים בעולם. גדות הירדן, השטח הכולל את מדינת ישראל, פלסטין, ירדן וחלקים מלבנון וסוריה, הוא מחוז בעל ממשל אוטונומי, הכפוף למועצת האיחוד המזרח-תיכוני. כל חברה וחבר בו זכאים לשכר אוניברסלי ולדיור ציבורי, בתמורה לשעות המוקדשות לתועלת הציבור. יורם, בעל אדמות ומגדל אבטיחים, נפטר במפתיע מן העולם. לונא, נכדתו, מגיעה לשבעה בבית סבתה אלינור. היא חיה בקולקטיב משפחתי, ויחסיה עם אמה, נוגה, שגידלה אותה בעצמה, בלא אב, קלושים. ברקע השבעה של יורם מרחפת האזכרה של אלונה, הבת הבכורה, שהד משמה מצוי בשמה של לונא, ומותה צילק את בני המשפחה כולה, סוד שלונא נושאת עמה. נוסף עליה מרחפת על רקע השבעה מחלוקת קשה בדבר גורל האדמות, שכן, הסדרים החדשים של ממשל גדות הירדן אינם מאפשרים בעלות פרטית חדשה על קרקעות, והאזור כולו נעשה למתחם של חקלאות שיתופית, שמנהלות הרשויות. במרוצת השבעה יצטרכו בני המשפחה – אלינור, נוגה, גלי, האח הצעיר ולונא – להכריע באיזו מידה ממשיכות החלטות העבר להכתיב את ההווה שלהם, ובאיזו מידה תאפשר להם דריכות לדרישות ההווה לחיות בשלום עם העבר. הנובלה מקשה אחת היא דרמה משפחתית דקת רגש ומשוכללת, שבלבה מונחת סוגיית הבעלות – בחברה שבה מושג הבעלות עומד למבחן, מה חלקו של הרכוש, ההישגים החומריים, בהגדרת היחסים והזהויות של פרטיה, ומה הזיקות בין מבנה משפחתי, והתפקידים בתוכו, ובין שיטה כלכלית והתרבות הנסמכת עליה? מקשה אחת היא אחת מארבע הנובלות ב״פוסטקפ״, מיזם הספרות הפוסט-קפיטליסטית, שנולד בקבוצת מחקר במכון ון ליר בהנחיית ד״ר כפיר לוסטיג כהן. עלילתה של כל אחת מהנובלות מתרחשת במציאות משותפת, שאותה הגו ובראו ארבעת הסופרים והסופרות שהשתתפו בקבוצה. כל נובלה היא יצירה שלמה בפני עצמה, אולם הקריאה בארבע הנובלות יחד מרחיבה את תמונת העולם ואת החברה המשורטטות בנובלה יחידה, ומגלה רשת של זיקות בין הסוגיות שמעלה כל אחת מהארבע. תהילה חכימי פרסמה שלוש יצירות עד כה: ספר השירה מחר נעבוד (2014), הנובלה הגרפית בַּמים (2016) וספר הפרוזה חברה (רסלינג 2018). חכימי היא זוכת פרס ברנשטיין לספרות לשנת 2015 וזוכת מלגת פולברייט לתוכנית הכתיבה הבינלאומית לסופרים באוניברסיטת איווה (ארה"ב) לשנת 2018....

מורשת יָדְךָ בְּיָדִי וַאֲנִי לְבַדִּי, בְּנִי לוֹמֶדֶת מָה זֶה אִמָּא דּוֹר שֵׁנִי לְאִמָּהוּת שֶׁלֹּא הָיָה בָּהּ דָּבָר מִמָּה שֶׁאֲמוּרָה לִהְיוֹת אַהֲבָה כְּמוֹ שֶׁלָּנוּ. מֻכְרָחָה לִשְׁבֹּר אֶת הַמּוֹרֶשֶׁת, לְדַלֵּג מֵעַל הַזִּכָּרוֹן לֶאֱהֹב אוֹתְךָ, כַּף יָד קְטַנָּה עַל לִבִּי כַּף יָדִי עַל חָזְךָ, פּוֹעֵם בְּקֶצֶב מָהִיר אַתָּה יָשֵׁן, וַאֲנִי אִמָּא שֶׁלְּךָ בְּכָל זֹאת לָמַדְתִּי מַשֶּׁהוּ זֶה עָמַד עַל הַסַּף מַשֶּׁהוּ עִקֵּשׁ חִכָּה עשר שנים אחרי שפרצה לתודעה הספרותית בישראל עם ספר שיריה הראשון מחר נעבוד (טנג'יר 2014), אחרי נובלה גרפית ושלושה ספרי פרוזה שהאחרון בהם תורגם לאנגלית (יריתי באמריקה, אחוזת בית 2023), תהילה חכימי סוף סוף מפרסמת את אימא איקס, ספר שיריה השני שכה רבים ציפו לו. בינתיים חכימי נעשתה אֶם, ומפרט יחיד בַּחברה הפכה לחלק ממנגנון משפחתי. אבל העבודה, או המכונה, לעולם נשארת. "החיבור המעניין שחכימי יוצרת בין מנגנוני המכונה למנגנוני השפה הוא שנותן לספר את טעמו המיוחד".- (שירה סתיו, ספרים הארץ, על מחר נעבוד, טנג'יר 2014) אימא איקס הוא חוליה חדשה ומרגשת בשרשרת יצירותיה של תהילה חכימי. בספר כמה חטיבות המתכתבות זו עם זו, שהשירים בהן עוסקים בנשיות, בעבודה, בילדות, במקום ובזמן הזה, וגם שירים המדברים את הגוף הנשי, הפרטי, את רגעיו הראשונים באימהות, אבל לא רק אותו. המצב התודעתי־פואטי הייחודי של חכימי – מי זו המדברת אל מי, האם זה דיבור מן הפנים אל הפנים או מן החוץ אל הפנים – חוזר במלוא תפארתו בספר זה.  ...