טוב יש מספיק ביקורת על כמה הספר יחודי ומעניין ואכן הוא נקרא בקלות ואפילו אהבתי את הסגנון המינימליסטי משהו.
מה שלא אהבתי זה כתיבת עובדות שגויות על ציד. נראה לי שיש לסופר אחריות מסוימת (סוג של) על העובדות שהוא מחלק\ת עם קוראיו. רוב הישראלים לא מקורבים לנושא הציד שמהווה אלמנט מרכזי (אולי סמלי) בסיפור. כמי שמתגוררת באזור בו הציד הוא אורח חיים של רבים אני מודעת לחוקים הרבים בתחום וכי אף ציד שמכבד את עצמו לא צד רק למטרת הרג. יש פיקוח נוקשה על כמות החיות הנצדות וציד שיש לו כבוד עצמי מינימלי והוא לא סתם הורג משתמש בבשר לעצמו או נותן אותו. לא כך במקרה של הגברת תהילה שהורגת ומשאירה גויות בשטח כי לא בא לה לאכול? או לסחוב?
קשה להמשיך ולקרוא ספר כשהכבוד לאמינות של הסופר נפגע.
אז תחליטו בעצמכם.
אם יש פה סימליות עמוקה שנעלמה ממני ולא סתם רשלנות עם הסופרת והקוראים הסליחה.

















