אישה אחת מגיעה לגיל 50 בדקה ה-90. כבר עשתה וִי על הכול, כמעט: משפחה, קריירה, שִגרה מטופחת ופלוגה של חברות ממש-טובות. אלא שאז, במקום לשבת רגל על רגל, בוקר אחד היא לא יכולה יותר ככה. כמו מרמיטה שמתעוררת משנת חורף, כל הרעָב שבעולם בפֶּה שלה, והיא חייבת, ממש מיד, עוד חיים. אמת אמת, מי שרוצָה לחיות יותר מפעם אחת צריכה למות יותר מפעם אחת, היא יודעת. אז היא תמות ואז תחיה, שוב. רק שאת החיים האלה, השנִיים שלה, היא תרוץ בלי אוויר. עד הקצה. זהו זה, בתמצית, הסיפור כולו: אישה בגודל בינוני, 1.68 מטר, 56 קילוגרם, רצה מול טונות של מציאוּת. נשמע לכם כּוֹחוֹת? יעל ינאי, עורכת ספרים, טְרוֹם-גרושה ואם לארבעה, כתבה את סיפורה של מיכל, שהוא בעצם סיפורה שלה, שהוא בעצם סיפורם של מי שמקיצים יום אחד לצד בני זוגם משכבר בחיק הידיעה החותכת, המקיזת דם: הם לא יכולים להמשיך ככה. לא ככה. אבוא בלי אוויר הוא סיפור אוניברסלי מאוד ועם זאת פרטי ומקורי להפליא. זהו תיאור לא מפוּלטָר ולא מצונזר של שינוי אישי באמצע החיים; מסמך מרתק, עמוק, מצחיק ומדאיג, מרוצף בּאֱמֶת, הכתוב בעוצמה מסעירה ומאיר מזווית חדשה את חיינו כיצורים זוגיים והוֹרִיים, נשים וגברים כאחד. הילה בלום "הספר הזה, "אבוא בלי אוויר", נֶחיה ונכתב כמעט בו-זמנית. הוא הפסקול של החיים שלי. אבל פסקול בדילֵיי קל לחיים, כמו בסרט שהכתוביות מתעכבות טיפה אחרי המילים הנאמרות בקול. כמו הזמן שלוקח לרעם להישמע אחרי שהתהדהד מהברק שהתפוצץ לנו מול העיניים. כן, הספר הזה הוא הרעם שאחרי הברק. כרעם ביום בהיר." יעל ינאי ...

סיפור חייו ומותו של סא"ל אבי לניר, 1973-1940 - הטייס הבכיר ביותר שנפל בשבי הסורי במלחמת יום הכיפורים, והיחיד שלא שב ממנו בחיים. מת בעינויים קשים מבלי להסגיר את הסוד הקריטי האחד, שחיל האוויר הפקיד בידיו. הגוף הובס, רוח האדם ניצחה! בימים סוערים ומטלטלים אלה שאנו חווים, רואה אור סיפורו של אדם, שאביב-חייו הקצר פֹּה כל כך נושֵק לאֲביבֶיה וסתָוֶויהָ של ישראל שבדרך יעל ינאי ארגה מן הזיכרונות של בני משפחה, ידידי נפש ורֵעים לנשק, מן ההרהורים וההגוּת של מובילי המדינה הזאת, בַּגוף וּבָרוּח, סיפור עמוק, מורכב ומלא יופי על חיים תוססים ומוּדעים, שיש בהם פקודות ותדריכים ותחקירים וסימני שאֵלה ומשפחה ואהבה וגעגועים ופצעים ותקוות. אבי לניר – סיפור חיים קצר מותיר את הקורא עם מסתורין גדול. עם געגועים של ילד. עם מחשבות על ניגון חייו שלו. ממה הוא ניזוֹן, מה מלבלב אותו. מה מחזיר אותו הביתה. "הדיאלוג המרכזי של חיי הוא עם אבא שלי. כל חיי אני עובד בשימור הזיכרון הזה. מנסה להיאחז בזיכרונות טרום-מלחמה. שנינו יחד באמבטיה... מטוסים ממריאים... בילויים של אב ובן... שיחות קצרות... טיסה ביחד." ---נעם לניר "לא יכולתי להניח את הספר לרגע – לילה שלם – ללא הפסקה – עד שסיימתי את העמוד האחרון. הצלחתם לכתוב סיפור אמיתי כל כך - נוגע בעצבים חשופים וכואבים, אך מציג את אבי והמשפחה כולה באור כל כך אנושי, נקי מזיופים, מחוכמה בדיעבד, מקלישאות. הספר מעורר בי היום, 45 שנה אחרי תקופת הסמ"ט ב' שלי, 50 שנה אחרי שאבי נפל, המון רגשות מוּכּרים, זיכרונות שמתחדדים, ריח הדלק ותא הטייס של מיראז' צילום, תמונת הפּיפֶּר בכוונת, המכונאי שקושר אותך, הכוננות ברפידים, פטרולים ליירוט, טעויות ותאונות טיסה. בזכות מפקדים כמו אבי לניר – חיל האוויר הוא הטוב בעולם. לא בזכות המטוסים, לא בזכות אמצעי הלחימה, לא בגלל התקציבים. האנשים האיכותיים, תרבות התִחקור והמיקוד המבצעי הם שעשו אותו לארגון מצטיין – תעודת הביטוח של ישראל כבר עשרות שנים. התרגשתי, למדתי, נזכרתי, והזלתי דמעה... בידידות רבה, עמוס ידלין"...