טבע ההישרדות שלנו חריג, אני מבין את זה אחרי קריאת הספר.
לשרוד כנגד כל מחיר, זה לא מבעבע בכולנו. הרי יש חלשים כאלה שמוותרים, שמשחררים, שלא נלחמים.
ולא צריך חרב או אקדח כדי להילחם, לא מזל ולא קשרים וגם לא צריך שרירים, צריך רק כוח רצון. שייאללה נשבע שאין דרך אחרת להגיד את זה בלי להישמע כמו רב סמל קלישאתי שחי באושר ואושר בארץ חדי הקרן. אבל זה אשכרה כזה פשוט.
אז <mark>יוסי גינסברג</mark>, יש אומרים שהוא בן אדם ע

אחד מהספרים הישראליים הכי מיוחדים שיש!
זה לא ספר מתח הבנוי כשטאנצ כדי להימכר ולהפך לרב מכר בלתי נשכח,
והוא עוד יצא בתקופה שבה לא צצו כל כך הרבה פטריות אחרי הגשם (על משקל מבצעים חסרי תקדים במחירי רצפה של כ-20 שח לספר).
חוויה אישית חזקה ומתלתלת העוברת לקורא באופן הכי אמיתי שיש.
<mark>יוסי גינסברג</mark> עבר מסע מדהים, נפלא ומפחיד -הכל ביחד, בדרום אמריקה, וכמו שאומרים בהוליווד – הוא שרד כדי לספר על זה.
ספר

מאיגרא רמא לבירא עמיקתא.
כגודל הציפיה – גודל האכזבה.
מ<mark>יוסי גינסברג</mark>, זה שחווה וכתב את הספר האייקוני 'בחזרה מטיאוצ'י', ויודע דבר או שניים על טיולים ועל החיים, ציפיתי ליותר...
קיוויתי לגלות בספר תובנות עמוקות, ולא אוסף קלישאות אינסטוש של ילדה בת 12.
זה היה מאכזב, מייגע ושיטחי.
אני לא מאמינה ששילמתי עבור הספר הזה והמישלוח...
והנה אתרום לכם חוק ג'ונגל אחד משלי: אל תשימו את כספכם על קרן הצבי.

ספר פשוט ענק.
מתחילתו ועד לסופו אתה מוצא את עצמך נסחף לעולם ולסביבה מיוחדת ושונה, בכיף גדול, מיותר לציין.

ככל שהעלילה מתפתחת, האמפתיה ל<mark>יוסי גינסברג</mark> רק גדלה ומתעצמת, ההומור, התושיה, והאופטימיות שלו גורמים לקורא להזדהות טוטאלית שמעצימה את החוויה, ולהרגיש בחלקים מסויימים את האנשים, הטעמים והריחות של טיול בדרום אמריקה, לעומת החיים הספרטנים ומלאי ההזיות של מסע הישרדות.

ספר מעולה!!
התיאור מאוד אמיתי עד כדי כך שממש הרגשתי את כל מה שתואר שם מהרעב הקשה דרך כאבי הרגליים עם כל הסבל וההזיות ועד החברות שנרקמה בין <mark>יוסי</mark> לקווין מתחילת הסיפור עד סופו.
הפחדים, החששות, המחשבות, ספר שלקח אותי למקום עם המון כוח נפשי ופיזי, מקום שלא קל להתמודד בו... כתיבה יפה, ברורה וספר סוחף.
נהנתי מאוד!!!

זה לא ספר.
כלומר זה כן ספר עם כריכה והכל ותמונה של הארי פוטר, אבל חווית הקריאה בו לא דומה לקריאת ספר. זה אחד הספרים שהכי נכנסתי לחוויה שלהם לטוב ולרע, מן הסתם מכיוון שזהו סיפור אמיתי והייתה בי אכפתיות כלפי מה עלה בגורל הדמויות, אבל גם בגלל סגנון הכתיבה.
ספר עלילתי לא היה מרחיב ככה לדוגמה בתיאור הפצעים שהמחבר סבל מהם במהלך הדרך ועקב התנאים הקשים ומה הוא עשה כדי לטפל בהם ועוד כל מיני דברים שהפירו

בחזרה מטואיצ'י הוא סיפור אמתי שמספר אותו <mark>יוסי</mark> מנקודת מבטו.
מרקוס, קווין ו<mark>יוסי</mark> החליטו לצאת למסע בג'ונגל הבוליביאני.
אף אחד לא ידע מה עומד לקרות.
הם היו שלושה אנשים תמימים אשר אינם ידעו מה מצפה להם.
בהמשך הדרך הם פגשו בקרל, אשר התחזה למורה דרך מקצועי אשר ידריך אותם במסעם המופלא, והם לא חשדו בדבר. שילמו לו לפני הכל מפני שציפו לעזרתו, אך עד מהרה מרקוס לא יחל להמשיך במסע מפני שנפצע ברגליו ואינו י

ספר יפה. אדם מעניין, ומעניין אותי לדעת איך כל מה שהוא עבר בג'ונגל השפיע על מי שהוא היום.

בגדול ספר מעניין, מתואר המסע בג'ונגל, היחסים בין היוצאים למסע וההתפכחות שלהם מרגע היציאה עד ההגעה לשטח וההבנה שזה לא פיקניק.
אין סופרמרקט, וכדי להגיע לאוכל צריך להרוג חיה שהרגע ראית אותה חיה. היה להם בהתחלה קשה עם זה. שמחים שהמדריך פעם אחת לא פגע באיזה חיה שניסה להרוג. והיחסים ביניהם - היה מפתיע שגם בנים עושים חישובים ויש ביניהם יחסים של "אני איתו, אני לא עם ההוא , ההוא פחות מדבר איתי", וכו'...