אפרת שטיגליץ

אפרת שטיגליץ

סופרת


1.
היא בת ארבעים פלוס (שניים), התגרשה לא מזמן, ומוכנה לצאת לדרך חדשה. אז מה אם היא לא בדיוק מרגישה בבית בתוך ביתה, לא הכי חברה של החברה הכי טובה, לא לגמרי מוצאת את עצמה עם האיש שהיא יוצאת איתו. היא היתה רוצה להרגיש שייכת למשהו, ולפעמים יש לה תחושה של נימול ביד - אבל בגדול, הכל בסדר. יום אחד הקהות המוזרה שהיא חשה בפלג גופה העליון מקבלת שם של מחלה, וההתמודדות קשה, אבל מכניסה לחייה משמעות חדשה. כעת היא כבר “לא צריכה לחפש הצדקה לקיום שלה“. אם עד אז חשבה שהעולם מחולק לגברים ונשים, טובים ורעים, יפים ומכוערים, עשירים ועניים.... כעת היא מבינה שהעולם מחולק בעיקר לבריאים ולחולים, וממש עכשיו היא חוצה את הגבול ועוברת לצד האחר של המגרש. בזמן שהיא מנסה להתיידד עם המחלה היא מתיידדת גם עם חתולה ועם האשה שתהפוך לבת בריתה. בדרך להתפייסות עם עצמה היא מגלה מחדש את אמה, ובוחנת את יחסיה עם ילדיה, עם הגרוש שלה, ועם אביה ואחיה. בסגנון ריאליסטי נקי, כן וישיר, במבט מפוכח וצובט, מצלמת אפרת שטיגליץ באומץ תמונה ישראלית עכשווית, אופיינית וייחודית כאחת, ובונה סיטואציות מדויקות שמעוררות הזדהות עמוקה. סיפורה סוחף, מרגש וחודר לב. אפרת שטיגליץ, סופרת, עיתונאית ומנחה סדנאות כתיבה. ספריה הקודמים: ‘רציתי שתשמח בי´ ו´סיפור אמריקאי´, זכו להערכה רבה, וכן סיפוריה שפורסמו באנתולוגיות שונות ובכתבי עת....

2.
"אני בהריון. אני ציירת. אני שוחה. אני אשתו. אני אמא שלה. אני הבת שלהם. אני אחותה. אני חברה שלה. אני ידידה שלו. כל מיני אני הסתתרו סביבי ואני התרוצצתי ביניהם." היא באמצע שנות ה- 30 לחייה, היא תל-אביבית והיא רוכבת על קטנוע ועל סוס. כל העבודות נמכרו בתערוכת היחיד שהיתה לה, אבל כבר שלוש שנים שהיא לא מציירת. היא מבשלת ומנקה, מקפלת כביסה ומסדרת ארונות, וגם נוסעת מחוץ לעיר. אבל "מעל לכאבים הקטנוניים שלי רובץ הצער הגדול על החיים ועל המוות," היא מסכמת. בסגנון תמציתי ומדויק, בהומור ובקצב סוחף, נמסר סיפור חייה של אשה תל-אביבית צעירה. מעשיה, מחשבותיה, מערכות יחסים שהיא מנהלת. אף שהיא יכולה לייצג פרופיל פסיכולוגי של כל-אשה בעיר גדולה בסוף המאה ה- 20 , זהו רומן ישראלי מאוד, עם ניואנסים לשוניים ותמונות מקומיות. בגובה העיניים ובאמפטיה מציבה אפרת שטיגליץ אל מול גיבוריה את זכוכית המגדלת המלוטשת שלה, ומשתפת את הקורא בדקויות רגשיות ובמצבים אינטימיים. ...

3.
סיפוריה של אפרת שטיגליץ מתבוננים באורח ישיר, מדויק וחסר פניות באנשים ובמצבים. תיאור פרטני של חפצים, מראות ומפגשים בין בני - אדם בתמונות מקוטעות לכאורה. בצד האיפוק, האירוניה וההומור יש בסיפורים הרבה סימפטיה והשתתפות. אנשים בודדים מחפשים ואף מוצאים, לרגעים ספורים, מגע, חום ולפעמים אפילו אושר. זהו ספרה הראשון של אפרת שטיגליץ, ילידת 1961, גרה בתל - אביב. שניים מסיפוריה פורסמו בכתב - העת 'פרוזה'....

4.
5.
6.

ספר מעולה, כל כך מרגש ונוגע ללב שפשוט אין מילים. אחד הספרים הכי נוגעים, כנים ואמיתיים שקראתי בחיי. (והאמינו לי, קראתי המון ספרים בחיי...) תמשי... המשך לקרוא
2 אהבו · אהבתי · הגב
זהו ספר אוטוביוגרפי על עשה שהתגרשה ואימא לשני בנים: אסף ונועם. הכל בסדר אבל.... היא החלה לראות כפול. לא לגמרי מיקדה את עצמה. אפילו החברה שלה... המשך לקרוא
1 אהבו · אהבתי · הגב
אפרת היא בת ארבעים פלוס, גרושה טרייה ואם לשני בנים. היא מספרת על חיי היום-יום שלה, על יחסיה עם הבנים, עם הוריה וחברתה אוסי. על בעלה לשעבר, גיד... המשך לקרוא
5 אהבו · אהבתי · הגב





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ