|
|
|
1.
|
|
"אתה צודק, המורה, חיכו לבֵן. אח של אבא שלי - אורי - נהרג במלחמת השחרור, ואני נולדתי אחרי נס קום המדינה, אז אב'שלי חיבר בין אורי לאלוהים. כי אורי עכשיו בשמים, אצל אלוהים."
אוריאלה, גיבורת הספר, מתקרבת לגיל השלישי. היא נשואה לרופא נשים מקסים, מגדלת שני ילדים מתבגרים וחיה בבית יפהפה ומרשים. אבל היא נושאת את מבטה אל השמים, ומתוך הנוחוּת של הבורגנות הישראלית - המעלה על נס יופי, כסף ומעמד חברתי - היא יוצאת למסע עיקש שתכליתו לרפא את פצעי הילדות ולהתפייס עם החיים.
מול שמים ריקים הוא רומן מאלף ורב-עוצמה, המיטיב לתאר את היופי העדין השזור בחיים ולצדו את נימי-נימיו של הכעוּר והאפל. בכישרון מפעים משרטטת עירית דנקנר-קאופמן את הפגיעות והחספוס של אוריאלה, ומזמינה את הקורא לחוות את המורכבות מכמירת הלב של הקיום האנושי.
"מה רוחש באמת מתחת לפני השטח המהוגנים למראית עין של משפחה בורגנית אמידה?ביד בוטחת, בישירות ובהבנה מעמיקה את נפש האדם, חושפת עירית דנקנר - קאופמן בספרה החדש טפח אחר טפח את הסודות האפלים הממלאים את עברה של הגיבורה הראשית ומשרטטת ביד אמן עולם של יצרים, טירוף ואמיתות מצמררות. ספר שאיש מקוראיו לא יוכל להישאר אדיש כלפיו". - חיים באר...
|
|
2.
|
|
פחדתי לשאול אותו אם יש דרך חזרה מאיטליה ואם אפשר להתחרט. הצלחתי להבין שיש קול לשקט הזה. אפשר לשמוע אותו בצלילות. כולם עסוקים שם ברדיפה אחר הקול השקט של הדממה. שאלתי אותו אם זה מזכיר את שירת הסירנות, והוא אמר לי שאני חייבת לצאת מעולם הדימויים שלי. ששם באוסטרליה שלו אין אודיסאוס. הדממה היא ישות עצמאית". אוסטרליה זו שאליה נושאת עירית, גיבורת הספר, את עיניה איננה מסומנת במפה. המסע אל היבשת הרחוקה מתנהל בדמיונה באמצעות דיאלוג רווי געגועים שהיא קיימת עם אחיה ועם אמה. זהו סיפור על התבגרות בישראל של ראשית שנות החמישים, במשפחה אשכנזית מבוססת. הצורך הבוער של הגיבורה- המספרת להבין את העבר ולהתאבל על ההווה מוביל אותה לנבור במכתבים ישנים ולעבור מקרוב על הסודות והשקרים של שנות ילדותה. `אוסטרליה כתוב בשפה מאופקת ובהירה. הוא מזמין אותנו להצטרף אל מסע אינטימי ומרתק ההופך בתוך כך גם למסע מפוכח ועוקב אל ראשית ימיה של מדינת ישראל. "משחקי הגומלין המתקיימים בספר זה בין קולה החף מכל ערמומיות של ילדה המספרת בתום צלול את כל הקורות אותה לבין הקול הבוגרועתיר התבונות של המספרת, יוצרים שילוב ייחודי ורב קסם הנוגע בו בזמן גם בטירוף והתפוררות וגם בפיוס ותשוקה לחיים ועושים את `אוסטרליה` להישג אומנתי ודאי והנאת קריאה אמיתית" חיים באר. עירית דנקר – קאופמן נולדה בנתניה והתחנכה בפנימיית "הדסים". סיפורה "בובה סמרטוטה" זכה בפרס הסיפור הקצר של "עיתון הארץ". "אוסטרלי הוא ספרה הראשון....
|
|
3.
|
|
בשעות הערב של אחד הימים בשבוע, שמתגלגלות ללילה ומתמשכות עד שמנץ הבוקר, מתכנסים במחסן קירור לבשר, שהפך לאולם אירועים לעת מצוא, גברים ונשים, וגם ילד, ואחד, אליהו, שלא ברור מהו.
כמו בדקמרון של בוקצ'יו באיטליה של המאה הארבע־עשרה, גם בקברט חירייה של עירית דנקנר־קאופמן בישראל של היום, האורחים בורחים ממגֵפה המשתוללת בחוץ, ומערטלים את עצמם בסיפורים כאילו לא יהיה מחר. ואמנם, בשני הספרים מתברר כי המקלט אינו מפלט והאורב יושב בחדר.
האורחים בקברט חירייה מייצגים חתך רחב למדי של החברה הישראלית: מנכ"לית מפעל לשינוע זבל ברחבי העולם. בעלה, פרופסור לאסלאם שעושה את הונו מהרצאות על הטרור האסלאמי. ילדם, שנפגע קשה בתאונת דרכים והוריו מאשפזים אותו במוסד, שם מתעללים בו. קבוצת גברים, חברים מהצבא, ביניהם סדרן מוניות, קומבינטור בוטה וגס רוח, אך גם מי שיישאר עם הילד הנכה. ואליהו, שיושב ורושם, ועורבים, המגיעים משום מקום, רואים הכול ונוקמים.
קברט חירייה הוא אחד הטקסטים הישראליים החזקים, החריפים והאמיצים שקראתי. זוהי אספקלריה ספרותית מלוטשת של המציאות שלנו, אין בה ולו שמץ של זיוף או התחנפות, ומשום כך היא נכנסת ללב ומחוללת מסע של תהיות ומחשבות. / יגאל שוורץ...
|
|
