בריקו נולד בעיר טורינו שבצפון איטליה. אחרי שקיבל תואר אקדמאי בפילוסופיה ובנגינה בפסנתר, פרסם מסות בשטח המוזיקה ובהן "אמנות הפוגה של ג'ואקינו רוסיני" (1988) ו-"נפשו של הגל ופרות ויסקונסין" (1992), מסה שבה עשה ביקורת נוקבת על המוזיקה האטונאלית. ב-1991 פרסם את הנובלה הראשונה שלו "טירות של כעס" שבעבורה קיבל בצרפת את פרס מדיסיס לסופר זר ב-1995. הוא המשיך לכתוב וספריו תפסו את מקומם בראש רשימת הספרים רבי המכר באיטליה ובצרפת.
בריקו פנה לעולם התקשורת והפך לעורך בסוכנות פרסומת, שימש כמבקר לענייני מוזיקה של העיתונים "לה רפובליקה" ו-"לה סטאמפה", ואחר כך כעיתונאי במספר עיתונים איטלקיים. ב-1993 היה אחד המייסדים של בית הספר לכתיבה ביקורתית בטורינו, שבו למדו לכתוב תסריטים לקולנוע, נובלות וסיפורים קצרים, עיתונאות ומשחקי מחשב. הוא שימש כמגיש תוכניות בטלוויזיה האיטלקית בשטחי הספרות והשירה הלירית. המונולוג התיאטראלי שלו "נובצ'נטו" (1994), עובד לקולנוע ב-1998 בבימוי של ג'וזפה טורנאטורה בשם "האגדה של 1900".
ספריו תורגמו לשפות רבות, ובכללן לעברית.
