במהלך מלחמת העולם השנייה נטלו חברי תנועת הנוער בית"ר חלק חשוב במאבק העיקש על שמירת החיים בגטאות והשתתפו בניסיונות ההתקוממות ובמרידות. מרבית חברי ההנהגה הוותיקה של בית"ר בפולין ובארצות הבלטיות אמנם נאסרו על ידי הסובייטים, אולם המנהיגות הצעירה שקמה תחתיה הצליחה להנהיג את הנוער הבית"רי בגטאות ולהוביל אותו לשיתוף פעולה עם תנועות הנוער האחרות. ניסיונם הצבאי המוקדם של רבים מחברי בית"ר והאצ"ל בצבאות פולין וליטא תרם לקידום רעיון ההתקוממות וביצועו הלכה למעשה בגטאות השונים. הספר מתבסס בעיקר על עדויות בעל-פה של ניצולים אשר שיחזרו את קורותיהם לאחר תום המלחמה או שנים אחדות לאחר כן. תרומתה של בית"ר למאבק ההישרדות של היהודים בגטאות ובין הפרטיזנים אמנם באה לידי ביטוי בספרות ההיסטוריוגראפית ובעדויותיהם של חברי תנועות נוער אחרות כמו השומר הצעיר או הנוער הציוני, אולם חלקם של חברי בית"ר בארגון המחתרות בגטאות ופעולותיהם בין הפרטיזנים לא זכו לתשומת הלב הראויה. ספר זה בא להשלים את החסר. ד"ר מירי פרייליך היא היסטוריונית ומרצה במכללה האקדמית בית ברל וחוקרת תולדות יהודי פולין במאה העשרים. במסגרת עבודתה במחלקה לקשרי חוץ, מדע ותרבות של המכללה האקדמית מארגנת ד"ר פרייליך כנסים בין-לאומיים על זהות ישראלית וסדנאות על תולדות יהודי פולין ועל ניצולי השואה במדינת ישראל. ד"ר פרייליך הייתה עמיתת מחקר במכון הבין-לאומי לחקר השואה ביד ושם ובמסגרתו היא כותבת את הביוגרפיה של ויטקה קמפנר-קובנר....

ויטקה קמפנר-קובנר (1920-2012) מוכרת בעיקר כחברתו לחיים של המשורר, הפרטיזן, אבא קובנר. אולם בתקופת המלחמה הייתה ויטקה מפקדת כיתת סיירים ולוחמת, וכמו כן הצילה יהודים. על פעולותיה קיבלה אות הצטיינות מהצבא האדום לאחר המלחמה. מאז סיום מלחמת העולם השנייה הושמעו ונכתבו עדויות רבות שעוסקות בתיאור קורותיו של גטו וילנה וקורותיהם של הפרטיזנים יוצאי הגטו. ויטקה, למרות היותה אחת העדות המרכזיות באירועים היסטוריים אלו, נמנעה מלדבר על פעולותיה. היא הצניעה את חלקה בפרשות המאבק והגבורה אשר בהן נטלה חלק והבליטה את מרכזיותו של אבא קובנר באירועים הדרמטיים שהתרחשו בגטו וילנה וביער. ויטקה אומנם השתתפה בהזדמנויות שונות במספר ראיונות, אולם היא לא הביעה את עמדותיה ביחס לאירועים שהיו שנויים במחלוקת בפרשת ויטנברג, היציאה מהגטו והנקם. במהלך הפגישות הראשונות שקיימה מחברת הספר עם ויטקה היא דיברה על האירועים והחוויות שעברה בלשון "רבים", כמי שמייצגת גוף או קבוצה, כמי שמדברת בשמם של חבריה שכבר הלכו לעולמם. עם חלוף הזמן החלה לחלוק את מחשבותיה, רגשותיה ועמדותיה. ככל שהמפגשים הלכו ותכפו והמחיצות נפלו, הלכו ונגלו מעשיה הנועזים של ויטקה מתקופת המלחמה. קורא אשר יזדמן לספרה של מירי פרייליך לא יוכל להניחו בצד אלא עד סיומו, תוך כדי כך שכולו נסער מחוויית הקריאה, כאילו שהה ביער עם הפרטיזנים, מרותק מאופן התיאור של האירועים שחוו ויטקה וחבריה. התיאורים בספר מצליחים לגעת בהיסטוריה של קהילתו ומדינתו של הקורא, אבל לא מתוך עמדה אידיאולוגית חד-ממדית או שיפוטית אלא מתוך ראיה מפוכחת של היסטוריונית כשרונית ומדויקת. ד"ר מירי פרייליך היא היסטוריונית, חוקרת של יהדות פולין במאה ה-20. בין מחקריה: "התבוללות ופולוניזציה בקרב יהודים בפולין 1918-1939"; "אחים במבחן – תנועת בית"ר בתקופת השואה 1939-1946". כמו כן ערכה את הספר "הסנה שלא אוכל – ניצולי השואה במדינת ישראל". חברת סגל במכללה האקדמית בית ברל....