“ספק אם היה מדען שנגע בלבבות רבות כל כך ובכזאת פואטיות כמו קרל סאגן. ממשיך בצעדיו של יעקב ברונסקי (גם כן יהודי), המדע איננו כלי אנליטי קר ומרוחק, אלא חלק מאתנו והוויתנו הבסיסית. המדע הוא כלי בידי הקוסמוס להכיר את עצמו. זוהי הרוחניות שאני מרגיש שותף בה, הרגשת הפליאה בהתעמתות עם מדע ואומנות אמיתיים.
הוא פותח את הספר במילים עלנו בני האדם, הפליאה העמוקה הנובעת מהיקום סביבנו ומקומנו בו. זהו אינו ספר "מ”
