<mark>ניסים לוי</mark> - עמיתי, כתב את סיפור חוויותיו הלא קלות משנת שירות בלבנון 1982 - שנה קשה, מדממת, קשה עוד יותר לאלו שחוו את האובדן של חבריהם הן בפיגועי צור והן בתקריות אחרות, כמו גם את אובדן החיים של הרבה מאד חיילים בעת שהותם בארץ המקוללת הזו. המפגשים עם האוכלוסייה הלבנונית שבעת הכיבושים ע"י זרים, הרצון שלהם שיעזבו אותם לנפשם ויפסיקו להחליט בשבילם. הקושי הנפשי של אנשי השירות שמצד אחד הבינו היטב את המטרה

נושא המודיעין מרתק אותי. תמיד שאלתי את עצמי איך מגייסים מודיעים בקרב האויב, מי מתגייס ולמה. (ברור שבשביל כסף והרבה ממנו - אבל תמיד חשבתי שזה לא מספיק). גם הצד השני מרתק: מיהם אנשי השב"כ או המוסד? מה מניע אותם? (כמובן, חוץ מחשיבות השמירה על ביטחון המדינה)
"שנה בלי ציפורים" שופך אור על העניין הזה - ובמובן זה הוא מעניין.

כיצירה ספרותית, זה לא ספר מוצלח בכלל: הדמויות שטוחות כפלקט, והעלילה די משעממ