בספר זה, שבו ביקורת עצמית נוקבת ותיאור מרתק, כן ומפורט של ניהול המדיניות הישראלית בין השנים 1996 עד 2001 מסביר יוסי ביילין מה היו הגורמים המרכזיים בדרך למשבר הקשה בתהליך השלום עם הפלסטינים. הוא אינו מסתפק בהאשמת ערפאת בכך שניצל את פרוץ האינתיפאדה ולא מיהר לשים לה קץ; הוא מציג את בנימין נתניהו כמי שעשה כל מאמץ למנוע את מימוש ההסכם שתחייב לו, ןמונה את טעויות ברק בדרך לקמפ - דייוויד ולאחר פסגה אומללה זו. לצד ניתוח המשבר, זהו ספר של תקווה, המדבר אל "יונים פצועות", ולא רק אליהן, ומציע דרך חזרה אל השפיות, אל המו"מ המדיני ואל הפסקת האלימות. הספר נכתב מייד לאחר הקמת ממשלת האחדות הלאומית בראשות שרון, אשר ביילין סירב להיות חבר בה. הוא מכיל גילויים ראשונים על דברים והצעות שהוחלפו במהלך המשא-ומתן; על מעטפה חתומה ובה הסדר ביניים שאהוד ברק סירב ליטול עימו לקמפ - דייוויד, על המלצת מוחמד רשיד, מראשי הפלסטינים, לחון את דרעי, ועוד....

ספר זה מבקש לתקוף את יחסי ישראל - תפוצות מתוך גישה חושפנית וישירה, לערוך חשבון נפש על רקע השגיאות הקשות שנעשו. ולהציע כמה הצעות שיעוררו, בלי ספק, ויכוח ממושך - כמו ההצעה לקיים גיור חילוני ליהודות. יוסי ביילין מגדיר את עצמו כסוכן שינוי, והוא אכן הכתיב את סדר היום של החברה הישראלית יותר מכל אדם אחר בעשור האחרון. הוא יזם את תהליך אוסלו, הוא הגיע להבנות מלאות עם אבו-מאזן באשר להסדר הקבע עם הפלסטינים. הוא היה השר היחיד בישראל שסגר את המשרד שעמד בראשו. הוא מוביל את התנועה ליציאה מלבנון, את שינוי חוק הבחירה הישירה, והוא שכנע את יהדות אמריקה לקבל את תוכניתו להביא ארצה כל צעיר יהודי לביקור על חשבון העם היהודי. אם ההצעות המוצגות יתקבלו - הן עשויות לגרום מהפך של ממש ביחסים המורכבים בין ישראל לבין הקהילות היהודיות האחרות בעולם. ...

יוסי ביילין, שהציג לא מכבר את מועמדותו להנהגת מפלגת העבודה ולראשות-הממשלה מטעמה, הוא מותג בפוליטיקה הישראלית. יותר מכל אדם אחר בזירה הפוליטית הישראלית, הוא קבע לעצמו שורה של מטרות אידיאולוגיות והצליח להגשים אותן: שינוי המדיניות הישראלית כלפי ממשלת האפרטהייד בדרום-אפריקה; השוואת קיצבאות ילדים בין יהודים וערבים בישראל; ביטול החוק שמנע מפגשים עם אש"ף; הפרדה בין ההסתדרות לבין קופת-חולים ועוד. אבל גולת-הכותרת של פועלו היתה תהליך אוסלו, עוד לפני בחירות 1992. הסיפור הזה, שבו פעל ביילין בעזרתם של ד"ר יאיר הירשפלד וד"ר רון פונדק, ולא דיווח לממונים עליו, אלא בשעה שכבר היתה בידיו טיוטת הסכם, מסופר בספר זה בפעם הראשונה מפיו, וכולל גילויים שטרם פורסמו עד כה. בלגעת בשלום חושף ביילין לראשונה גם את פרטי ערוץ שטוקהולם, בו השתתפו ארבעה חוקרים אקדמיים, בהנחייתם של איש אש"ף הבכיר, אבו-מאזן, וביילין עצמו, ואשר בו הגיע להבנה לגבי כל הנושאים העומדים על סדר-היום של הסדר הקבע. ביילין מציג בלגעת בשלום השקפת עולם שלמה בתחומים חברתיים, מדיניים, דתיים ואחרים, ומציע פתרונות אמיצים- שחלקם בוודאי יעוררו סערות- לגבי רענון מוסדות שנתיישנו מאז הוקמו. ...

" הפתרונות של אתמול הם הבעיות של היום." יוסי ביילין מציע זווית הסתכלות חדשה ומקורית על מצב החברה הישראלית. את שורשי הבעיות של היום הוא מוצא בפתרונות שהתקבלו על-ידי הממסד הציוני בשנות העיצוב של המדינה שהפכו עם השנים בעצמם לבעיות. המודל הוא "תסמונת החולה". אגם החולה יובש בקול תרועה רמה בפרויקט לאומי מלהיב, אך כעבור כחמישים שנה הוצף מחדש בקול ענות חלושה בגלל הנזקים הסביבתיים שגרם הייבוש עצמו. כך היה גם בתחומים אחרים: קיימת בעיה, מחליטים לפתור אותה, הפתרון יוצר בעיה חדשה, אך הקושי להודות בכך שהפתרון המוצלח הפך בעצמו לבעיה מונע את פתרונה. בספר מציג ביילין נושאים כמו הסטטוס-קוו הדתי, מצב חירום, היחס לאזרחי ישראל הערבים, חקיקת חוקה ופערים חברתיים בין מרכז ופריפריה, מתאר את האופן בו הפכו מפתרונות לבעיות ומציע פתרונות יצירתיים ומקוריים לשינוי המצב. את "תסמונת החולה" הגדולה מכולן הוא מוצא בהמשך שליטת ישראל בשטחים ובפלסטינים, ומספר לראשונה את סיפורה של יוזמת ז'נבה, החל מהרגע בו הגה את הרעיון יחד עם יאסר עבד-רבו. הוא מספר על מפגש מקרי בז'נבה שהוביל למעורבות השוויצרית, מתאר את הדרמות והמשברים במשא-ומתן ומגלה איך כמעט היתה זאת "יוזמת שטוקהולם" בטקס הענקת פרס נובל לנשיא קרטר בדצמבר 2002....

יוסי ביילין בוחן ממרחק השנים הרבות שחלפו, את מאמרו של אחד העם "אמת מארץ - ישראל", ומציג את ראייתו ארוכת הטווח באשר לבעיה הערבית, ואת טעותו לגבי האפשרות להפריד בין פתרון בעיית היהודים (באמריקה) לפתרון בעיית היהדות (בארץ - ישראל). הדילמה שבאה לידי ביטוי בדמותו של אחד העם בין כהן לנביא, בין מבקר האומר את אשר עם לבו, לפוליטיקאי החייב להיזהר בכך, היא, במידה רבה, הדילמה שבה מוצא עצמו ביילין, המייצג קטגוריה בפני עצמה בפוליטיקה הישראלית. ביילין רואה עצמו מחנך בפוליטיקה, ובספרון זה הוא פורש את תפישת העולם שלו בתחומי החיים השונים תוך קריאה ביקורתית באחד המאמרים שהשפיעו עליו ביותר, תפישתו היא של מי שמאמין בשוויון ערך האדם, בציונות, בזכותו של העם היהודי לחיות בשלום, ובסיכוי המעשי לחיות בשלום, בחברה צודקת הרבה יותר, המאפשרת לכל פרט בתוכה למצות את עצמו....

ספר זה עוסק במאבקים בין דורות שונים בפוליטיקה הישראלית, כפי שבאו לידי ביטוי בשנות החמישים במפא"י, במפ"ם וב"ציונים הכלליים". הספר חושף את שרשיהן של חברויות פוליטיות אשר צמחו בשנות המדינה הראשונות ונשמרו עשרות שנים, ולעומתן - יריבויות שנתנו אותותיהן בשנות ה- '70 וה- 80'. המחבר סבור כי המאבקים והחיכוכים בין דור המייסדים בפוליטיקה הישראלית ובין הדור הצעיר אשר צמח בצילם, הם אשר עיצבו במידה רבה את דמותה של המערכת הפוליטית שלנו. משה דיין ושמעון פרס מול זלמן ארן, מרדכי נמיר וגולדה מאיר במפא"י; דב זכין, אלעזר גרנות ואפרים ריינר מול יעקב חזן ומאיר יערי במפ"ם; גדעון פת, ידידיה בארי ואברהם כץ מול יוסף ספיר, יוסף סרלין ושמחה ארליך ב"ציונים הכלליים" - כל אלה גיבשו חברויות ושנאות אשר ליוו את המבוגרים של שנות החמישים ואת צעירי שנות החמישים לאורך כל דרכם הפוליטית....

בחיבור זה, הרביעי במניין ספריו, מציג המחבר תמונה רחבה מאוד של החברה הישראלית והבעיות אשר על סדר יומה, הדרג שבה היא מקבלת החלטות ואופיים של מקבלי ההחלטות. אין זה תיאור מצב, אלא מעין אלבום תמונות שעלעול בו מצביע בעליל על השינויים שחלו בחברה הישראלית מאז קום המדינה הן באשר ללחצים המופעלים על מערכות-השלטון והן באשר לעלית שאליה משתייכים גורמי ההכרעות. ביילין מתעמת עם הרבה מיתוסים וטאבואים. הוא חושף פנים אחרות בעלית היישובית - פנים שמהן העדיפה הספרות הפוליטית להתעלם; ואילו את תוצאות מלחמת ששת הימים שנאכפה על ישראל הוא מציג בקללתה הגדולה ביותר של החברה הישראלית. הוא מתאר את מערכת היחסים שבין מקבלי ההחלטות בדרג המדיני ובין אלופי צה"ל, מפרט את השינויים שחלו בעולם החרדי ואת הסיבות להשפעתו הפוליטית הגוברת וחושף את הדרכים שבהן מצליחות שדולות שונות להגיע אל קובעי המדיניות. אין זה ספר זכרונות, הגם שהמחבר, יליד תש"ח, פורש את סיפור המדינה ממבטו האישי. אין זו מקראה סוציולוגית או פוליטית, חרף העובדה שבחינת המאורעות נעשית על בסיס מדעי כזה. אין זה ספר אידיאולוגי, אם כי המחבר אינו מסתיר את עמדותיו האישיות: הצורך בניצול ההזדמנות המדינית למשא ומתן גלוי עם הפלשתינאים, קריאה לשינויים דרמטיים במבנה מסודותיה של תנועת-העבודה, התנגדות לקשרים מדיניים עם מדינות מנודות וכו'. זהו נסיון מיוחד להתבונן, מתוך פרספקטיבה מסוימת, בהתפתחותה של ישראל במבט נוקב של משתתף, של מבקר ושל אוהב. בראיון המבוא לספר, מספר המחבר, יוזם "ערוץ אוסלו", 1983, בדיבור ישיר ובלתי-אמצעי על הרהורים, כוונות, התפתחויות, תפניות פתע, רגעי הכרעה שמאחורי הקלעים, ועל חזון רחב יריעה לגבי עתידנו בארץ הזאת....

יוסי ביילין כבר הגיע מזמן למסקנה שהימצאות צה"ל בדרום לבנון היא חלק מ"מצעד האיוולת" הישראלי. הוא העלה את הצעותיו כשר בממשלת רבין וכשר בממשלת פרס, ועם הפסקת המו"מ עם סוריה - הגביר את פעילותו. ביולי 1997 הקים את "התנועה ליציאה בשלום מלבנון" והתנועה, שבה משתתפים 10 חברי כנסת, אנשי ציבור, אנשי מחקר וקצינים בכירים במילואים, עודדה את הכנת התוכנית המפורטת ליציאה מלבנון. ביילין מציג את הצד המדיני, ואילו שני קציני מילואים - אל"מ [מיל] יונתן לרנר ואל"מ [מיל] אשר סדן - מציגים את הדרך להגן על ישראל לעת נסיגת צה"ל מלבנון. השיטה המוצעת כאן מכונה "גב אל גב": ישראל תצא באופן חד - צדדי, אך צד שלישי יבהיר מראש מה ייעשה עם צאתה וכיצד יתמלא החלל שיווצר, מבלי להסב נזק לישראל. זו תוכנית מפורטת ראשונה ליציאה מלבנון המוצגת בציבור....

הסיפור האמיתי מאחורי המיזם, ואת מאבקו בממסד היהודי למימוש הרעיון. סיפור קולח ומרתק על רעיון שהפך, בתוך 5 שנים, מהצעה דחויה למיזם היהודי המצליח ביותר בדורנו. ביילין, שהוא אחד מאישי הציבור המעטים בישראל המשקיעים חלק ניכר מזמנם בנושאים הכרוכים בהמשכיות יהודית ובקשרי ישראל והפזורה היהודית, העלה ב 1994 את הרעיון להביא ארצה, על חשבון העם היהודי את כל הצעירים היהודים בעולם לביקור. הספר עוסק במאבק הקשה שהיה לו עם הממסד היהודי בארץ ובעולם, ובבניית מודל הביקור על ידו, עד להפיכת המיזם להצלחה. הספר מתאר את העלאת ההצעה על רקע ויכוח האם יש הצדקה להמשך הסיוע היהודי לישראל, האכזבה הקשה בפגישות עם מנהיגי פדרציות יהודיות בארצות הברית ועם הנדבנים, וההתנגדות הנחרצת של הסוכנות היהודית. ארוחת הבוקר הבלתי-צפויה בה חוזר מייקל סטיינהרט לביילין, ומשכנע את צ'רלס ברונפמן להצטרף, שכנוע הממשלה בראשות ברק, להקציב ל 'תגלית' משאבים ל 5 שנים, הצטרפות המיליונרים היהודיים, היד הקפוצה של הפדרציות היהודיות, השינוי הדרמטי בעמדת הסוכנות עד נכונות להשתתף כספית בתכנית באורח סמלי, ועד למטוס הראשון בינואר 2000 והמפגש המרגש עם צעירי 'תגלית'. 9 שנות 'תגלית'- ההצלחה, ההיקף, המימון, ההגעה ארצה בימי האינתיפאדה, המשברים, הביקורת ("למה לממן ילדי עשירים בחו"ל כשיש עוני בישראל?" ) מסקנות מהצלחת הפרויקט, והסיכוי לשינויים במבנים היהודיים הבלתי-רלבנטיים באמצעות 'תגלית' ובוגריה....

הצטרפי לקהילת בני האדם המשקרים שקרים לבנים; אל תיקחי על עצמך את החרדות של הורייך; היזהרי מניצחון מוחץ מדי; השאירי את רומיאו ויוליה לתיאטרון השייקספירי; המעיטי בהשתתפות מאולצת בשמחות פומביות של אחרים; הישמרי מהפסימיסטים החכמים; האמיני שמי שאמר כי הכלב הוא ידידו הטוב של האדם היה איש נואש; השתייכי לַמיעוט כדי להציע שינוי, ולַרוב – כדי לבצעו; נתקי את מכונת ההחייאה המדומה של הנישואים; העדיפי עבודה מעניינת ומהנה על פני עבודה מכניסה; התפייסי רק כשהתפייסותך שלמה; הניחי שעירום הוא תלבושת אחידה... אלה הן רק חלק מהעצות המפתיעות והלא-שגרתיות שמייעץ סבא יוסי ביילין לנכדתו, ומוגשות באריזת מתנה לכל אחד מימי ההולדת הצפויים לה לאורך חייה. זה לא שבאמת אפשר לכתוב מדריך לחיים. בטח לא לנכדתך הבכורה, שבאחת-עשרה שנותיה פיתחה תבונה ורגישות שאפשר רק להתקנא בהן. שהרי כל אחד מאתנו רוצה להאמין שסבכי דרכים ופקקי תנועה שנקלעו אליהם אחרים לפניו – לא יהיו מנת חלקו. וממילא עד שלא יחוש את הפקקים על בשרו – לא יועילו כל השיעורים שינסו אחרים ללמדו מניסיונם. אבל יוסי ביילין, איש רב פעלים בפוליטיקה הישראלית, שֹר וח”כ לשעבר המזוהה יותר מכל עם הסכמי אוסלו שאותם יזם, גיבש וקידם, לוקח על עצמו את הסיכון והאתגר של סבא פרטי ודואג )לארבעה נכדים, משני בניו(. במדריך העצות-לחיים שכתב לנכדתו, אבל ממש לא רק עבורה, נשזרים סיפורי ילדותו ובגרותו, השקפת עולמו – המוּכּרת יותר והמוּכּרת פחות – והדלפוֹת מחוויית “ההצגה הראשונה” שחווה בעצמו....

מה נאמר בשיחה הקצרה והמדהימה בין סאיב עריקאת ליוסי ביילין בשולי המשא ומתן על הסכם הביניים, בהפסקת הדיון הרשמי על הסכם השלום? למה ואיך הציע שמעון פרס שערפאת יעבור לעזה? ומה באמת התרחש מאחורי הקלעים בין פרס ליצחק רבין? ד"ר יוסי ביילין החל את דרכו כעיתונאי ואקדמאי, אך מהר מאוד מצא את עצמו בתוך מפלגת העבודה, נלחם בדינוזאורים ובקיבעונות מחשבתיים, ויתרה מכך – מתחיל מהלך סודי שבסופו של דבר שינה את מדינת ישראל ואת המזרח התיכון כולו – הסכם אוסלו ולאחר מכן יוזמת ז'נבה. בספר זה חושף ביילין בפני הקורא רגעים קטנים, חלקם בלתי-נתפסים, שהתרחשו במנזרים, בבתי קפה או בבתי מלון, לעתים בתחפושת. עוד מספר ביילין על לידתו של פרויקט "תגלית" שיזם, שהפך לפרויקט היהודי המשמעותי ביותר בדור הזה: 700 אלף צעירים יהודים הגיעו לביקור בארץ במסגרתו, על חשבון העם היהודי, ואלפים מהם עלו לישראל. נוסף על אלה, ביילין הקים את קבינט הקליטה לקראת גל העלייה הגדול של יהודי ברית המועצות והוביל את ההחלטה להטיל סנקציות על משפט האפרטהייד בדרום אפריקה. בגיל 60 החליט לפרוש מן הפוליטיקה, כפי שהבטיח לעצמו. באוטוביוגרפיה המרתקת, החדה והכנה שלו משרטט ביילין את דרכו, מימיו כילד בתל אביב של תקופת הצנע, דרך הפיכתו לחלק מהממסד ועד ההבנה שהוא זה שצריך לבעוט בו, בכל הכוח, ולשלם את המחיר, יהיה אשר יהיה. כיום ביילין הוא יו"ר "הלל" (ארגון הסטודנטים היהודים הוותיק והגדול בעולם) בישראל ויחד עם רעייתו דניאלה עומד בראש חברת "ביילינק", המקשרת בין גורמים בישראל ובעולם, הן במישור העסקי והן במישורים אחרים, ועוסקת בין השאר בהצלת בתי קברות יהודיים במזרח אירופה. הוא כותב בעיתונות, מרצה וממשיך במאמציו לקדם את השלום הישראלי-פלסטיני במסגרת ארגון "כן לשלום" שהקימה יוזמת ז'נבה. סיפורו הוא במידה רבה סיפורה של מדינת ישראל, על רגעיה המכוננים, המבישים והגדולים, החל במלחמת העצמאות, עבור באופוריית ששת הימים ובמפח הנפש של מלחמת יום הכיפורים ושל לבנון וכלה ברצח רבין ובעליית הימין. יש בו רגעים עוצרי נשימה ורגעים שמעלים דמעות בעיניים, חלקן מצער וחלקן מצחוק. מי שרוצה להכיר את סיפורה של הארץ הזאת לא יוכל לוותר על זווית הראייה של מי שכתב במו ידיו כמה פרקים חשובים בסיפור הזה. ...