" הפתרונות של אתמול הם הבעיות של היום." יוסי ביילין מציע זווית הסתכלות חדשה ומקורית על מצב החברה הישראלית. את שורשי הבעיות של היום הוא מוצא בפתרונות שהתקבלו על-ידי הממסד הציוני בשנות העיצוב של המדינה שהפכו עם השנים בעצמם לבעיות. המודל הוא "תסמונת החולה". אגם החולה יובש בקול תרועה רמה בפרויקט לאומי מלהיב, אך כעבור כחמישים שנה הוצף מחדש בקול ענות חלושה בגלל הנזקים הסביבתיים שגרם הייבוש עצמו. כך היה גם בתחומים אחרים: קיימת בעיה, מחליטים לפתור אותה, הפתרון יוצר בעיה חדשה, אך הקושי להודות בכך שהפתרון המוצלח הפך בעצמו לבעיה מונע את פתרונה. בספר מציג ביילין נושאים כמו הסטטוס-קוו הדתי, מצב חירום, היחס לאזרחי ישראל הערבים, חקיקת חוקה ופערים חברתיים בין מרכז ופריפריה, מתאר את האופן בו הפכו מפתרונות לבעיות ומציע פתרונות יצירתיים ומקוריים לשינוי המצב. את "תסמונת החולה" הגדולה מכולן הוא מוצא בהמשך שליטת ישראל בשטחים ובפלסטינים, ומספר לראשונה את סיפורה של יוזמת ז'נבה, החל מהרגע בו הגה את הרעיון יחד עם יאסר עבד-רבו. הוא מספר על מפגש מקרי בז'נבה שהוביל למעורבות השוויצרית, מתאר את הדרמות והמשברים במשא-ומתן ומגלה איך כמעט היתה זאת "יוזמת שטוקהולם" בטקס הענקת פרס נובל לנשיא קרטר בדצמבר 2002.