עם הקדשה וחתימת המחבר, המחיר כולל משלוח...

מחבר האמרה "פורנוגרפיה היא עניין של גיאוגרפיה", התכוון לא רק לתפישת הפורנוגרפיה ביבשות שונות, אלא גם )כנראה( בשפות שונות. באננלית למשל, הביטויים פאק - אוף )לך תזדיין(, מאזר - פאקר )מקביל לכוס - אממק(, סאק - מיי - דיק )מצוץ לי ת'זין(, ג'רק - אוף )לך תאונן( ואחרים - שגורים בכל הסרטים האמריקניים. לעומת זאת, בשפה העברית, המילים: כוס, זין, זיון, מציצה, וכדומה - נחשבות עדיין ל"מילים גסות", למרות שכוסית" )חתיכה( ו"כוסי" )חתיך( כבר קיבלו לגיטמציה. האבסורד הוא שבספר עברי מסויים מצאתי, על יד ה"כוסית" והכוסי" את המילה זין מודפסת ז - ן, ולזיין - לז - - ן. למה? ככה! ואשר לחמשירי הזימה )חמישגלים( שבספר. ובכן החמשיר )חמש - שיר( נולד בבריגדת המורדים האירית, שהתארגנה בסוף המאה ה17 - , בעיר לימריק )ומכאן גם שמו האנגלי - לימריק(, והיה בעצם ניבול - פה - חיילי בחרוזים. רק אחר כך הפך החמשיר לצורה ספרותית מקובלת. כלומר חמשירי - זימה הם בעצם "חזרה למקורות." ומה גם שמספר החמישגלים שבספר )69(, אף הוא מספר המבטא כידוע משגל צרפתי. בקיצור: לצעירים ספר זה הוא פורנוגרפיה צרופה, ולמבוגרים - נעים להזכר....

הספר שלפנינו כולל מבחר בדיחות מששת ספרי בדיחמין של דידי מנוסי, שראו אור בשנות השמונים וראשית שנות התשעים. הספרים זכו להצלחה רבה והיו ברשימות רבי המכר. החומר, המצטיין בחן ובמקוריות לפי מיטב כשרונו של המחבר, כולל לצד הבדיחות במובן המקובל, הברקות לשוניות, חמשירים, אמרי שפר וחידודי לשון משעשעים. הבדיחות של מנוסי היו לשם דבר והפכו לחלק בלתי נפרד מההוויה הישראלית ותרבות הפנאי. רבות מהן הועתקו באין ספור ספרים (מבלי לציין מקור). יתרונו של הספר הנוכחי שהוא אותנטי וכולל מבחר איכותי במיוחד שנבחר בקפידה מתוך אלפי בדיחות. לאלה צורף חומר נוסף, שרואה כאן אור לראשונה. זהו אולי גם הספר היחיד מסוגו המקפיד לשמור על לשון מהוגנת, כבוד לעדות, למדינה ולזולת,ובו בזמן גם "ממזרי" וחצוף....

ארבעה חברנו בעשיית ספר זה: עדנה ושמשון ענבל, צילה מנוסי ואני החותם מטה; ושלושה מרכיבים משותפים הינחונו: אהבת אוכל אקזוטי וומיוחד, תאוות מסעות בעולם, והומור גם. תהליך העשייה היה כך: שמשון ועדנה - ששירתו שנים רבות במשרד החוץ, מבוסטון ועד אוסטרליה - ליקטו את מירב המתכונים; אני הוספתי כמה, ממסעותי אל פינות נידחות; וצילה עצבה ואיירה. בעצם אפשר לומר גם כך: שמשון ניסח את המתכונים, עדנה בישלה, צילה הגישה ואני - אכלתי. ואשר להומור המלווה את הספר כמו תבלין פיקאנטי: לצד הבדיחות שעניינן מזון ומשקה ואפילו בדיחות על ספר-בישול (דוגמא פוליטית: ספרי הבישול האמריקניים הפכו לאחרונה ללהיט גדול במוסקווה... בתור מדע-בדיוני. דוגמא סקסית: מה שאשתי לא יודעת בבישול, יכול למלא ספר שלם), מופיעים גם מספר מתכונים אמיתיים ומשעשעים מימי הביניים - לקריאה בלבד. ואם נאמר בספר משלי: "טוב ארוחת ירק ואהבה-שם משור אבוס ושנאה בו", הרי ששור אבוס ואהבה בו - טוב כפליים! אז בתיאבון, דידי מנוסי...

במקום הקדמה אם אתה בין קוראי ותשאל, באקראי, על תכנה וטיבה של דרכי בכתיבה: אם אינני לחוץ ממקצב שנחוץ ואינני ארוז בכבלי החרוז? זאת-אומרת, האם המשקל המתאים ומבנה הפזמון לא גורע המון מלבון הנושא שאותו הוא מכסה? במיוחד שאישים (עליהם מתלבשים) נפגעים מדי עת מן העת הבועט, ולכן גם רומזים שאותם חרוזים מסיטים את היד מכיוון מיועד ובצורה שרירותית מטיחים בהם טיט להשחיר את דמותם - שאומר מן-הסתם: כי פזמון מול דעה כראי שדהה. ואשם שכזה הוא ענין מבזה הדורש הארה חשכת מנהרה: התשובה, בסופה, שחרוז זה שפה ומשקל (שצריך) הוא מלון להדריך... לבקיא בלשונה היא איננה שונה מכתיבת מאמר (פוזיטיבי או מר) המביע היטב דעתו של כותב. במלים אחרות: השורות נבחרות בדיוק מרבי לתוסס בקרבי, וכל מי שנוטה לפרוש מפתה שגינוי עד לבוז זה בגלל החרוז וחוקי המקצב מסלפים כל מצב - הוא שוטה בעמו או משלה את עצמו, כך או ככה, הפוץ, מצדי, שיקפוץ! ...

י שחושב שהרומן הטורקי-ישראלי התחיל כאשר גילו הישראלים את אנטליה ואת בתי הקזינו שלה - טועה בגדול. הרומן התחיל אלפי שנה קודם לכן, כאשר תיבתו של נוח נחתה, בתום המבול, על פסגת אררט הנמצאת בהרי הטורוס שבמזרח טורקיה. יותר מכך, לאורך כל ההיסטוריה המזרח תיכונית שלובות טורקיה וישראל זו בזו, אלכסנדר הגדול (מוקדון) שפלג לטורקיה בשנת 333 לפנה"ס, כבש בהזדמנות זו גם את ישראל. הממלכה הרומית ואחר כך הביזנטית, ראו בישראל, סוריה וטוריקה, חבל ארץ אחד. (אנטיוכוס הרשע, גיבור החנוכה שלנו, היהבעצם טורקי-סורי ולא יווני). ואפילו שבטי הסלג´וקים שהגיעו ממנוגוליה במאה ה11- והשתלטו על טורקיה, גם הם שטפו את ישראל בדרכם. אגב, השם טורקיה הוא על שם אחד מהשבטים הפולשים: טו-קין. הממלכה העות´מאנית שבימי השולטן סולימן המפואר (מאה 15) שלטה על כל חופי הים התיכון ועל יותר ממחצית אירופה - שלטה גם בישראל עד מלחמת העולם הראשונה 1918-1914. מילים וביטויים טורקיים ניתן למצוא בהרבה משפות אירופה ואפילו בעברית המדוברת של היום. למשל בקשיש (שוחד), קרקוז (מהומה) שפירושו המדויק בטורקית: תיאטרון, והמשפט הבינלאומי המפורסם מלטה יוק (אין מלטה) כהגדרה להעלמות ממציאות קיימת. וכל האמור לעיל רק מוכיח עד כמה עשירה טורקיה בתרבויות היסטוריות ובאתרים אכיאולוגיים לאורך של ארבעת אלפים שנה ויותר, מה שמחייב במיוחד מדריך תיירות מקיף ומדויק כמו זה הנמצא בידכם כרגע. טורקיה של היום (לדעתי) מתחלקת לשני חלקים: המערבי, השוכן לחופי הים השחור, הבוספורוס, הדרדנלים, הים האגאי והים התיכון - שהוא מערבי יותר בתרבותו. והצד המזרחי, מרמת אנטוליה ועד לגבול ארמניה, בוכרה, גרוזיה איראן ועירק - המשופע בפולחנים ובתרבות הישנה והאוטנטית של אותם שבטים וארצות גבול. נופי ההרים והאגמים של אנטליה והרי הטורוס. וחופי שלושת הימים, מאפשרים מיגוון טיולים ונופש שאינם קיימים במדינה אחרת. מספר גדול של ארמונות ומסגדים וחורבות ערים פרסיות, יווניות, רומיות, וביזנטיות, ניתן למצוא בכל דרך ופינה, כולל העיר טרויה (מכתביו של הומורס) השוכנת בדרום טורקיה, ובכניסה אליה סוס עץ ענק לזכר אותה מלחמה. וכלל חצי האי גליפולי, בצדהצפוני של הדרדנלים, הזכור לנו מגדוד נהגי הפרידות הישראלי שלחם שם עם הבריטים בשנת 1915. הגדוד הוקם על ידי זאב ז´בוטינסקי ויוסף טרומפלדור, וזה האחרון אף לחם עם הגדוד באותם קרבות. ולסיום: טורקיה ארץ אדירה של נופים, שווקים, שטיחים, בשמים, מוסיקה והומור (הג´וחה הטורקי שמו הוקה), ובעיקר תושבים מארחים למופת, אז אל תשכחו לשתות שם קפה טורקי, להשתכשך במרחץ טורקי, ואולי אף לראות סרט טורקי סוחט דמעות ולתקוע "גול טורקי". נסיעה צלחה! דידי מנוסי...

צה ראשונה: מי שרוצה להיות IN באמריקה, לא אומר קליפורניה אלא ``החוף המערבי`` (WEST COAST), ולא אומר סן-פרנסיסקו, אלא ``פריסקו``. עצה שנייה: הוליווד היא הוליווד ועמק הסיליקון הוא עמק הסיליקון ודיסנילנד זה דיסנילנד אבל הם עדיין לא קליפורניה. עצה שלישית: מי שמתוקק לפגוש את פאמלה אנדרסון החטובה, מסידרת הטלויזיה ``משמר המפרץ`` יפגוש מאות כמותה בחופי הרחצה הנפלאים של קליפורניה הדרומית. ולמה אני מדגיש דרומית? כי קליפורניה מחולקת לפסיפס גיאוגרפי מדהים בניגודיו: ממערב הרי הסיירה-נבאדה התלולים שראשיהם מכוסים שלג, יוסמיט-פארק המרשים בצוקיו ובמפליו, ויערות עצי הסוויה הענקיים והזקנים בעולם (גילו של העץ ``ג`נרל שרמן`` למעלה מ4000- שנה). מצפון: חופי בזלת מפורצים השורצים מושבות של כלבי-ים ואריות ים, להקות של שקנאים-אפורים וקורמורנים, וכמובן עשרות מיני שחפים. ובדרום: מחד, מדבר-מוהאבי הצחיח ועמק-המוות הנורא, ומאידך: חופי זהב נפלאים לרחצה, גלישה, שיט ונופש. המדריך שלפינכם מפרט את כל האתרים, המוזיאונים, הכנסיות והמיסיונים שבקליפורניה, מסן-דייגו השוכנת סמוך לגבול מקסיקו, ועד פורטלנד הגובלת במדינת וושינגטון. המדריך מספר גם על גילוי קליפורניה (1542) ע``י ``הספרדים`` (סן-דייגו, סן-ברנרדינו, לוס אנג`לס, סנטה ברברה כולם שמות ספרדיים), ועל ההגירה המקסיקנית והאסיאתית של המאה האחרונה, המהווה כיום 50 אחוז מתושבי קליפורניה. ממכרות הזהב הנטושים במדבר-מוהאבי ועד לשכונת ההומוסקסואלים בסן-פרנסיסקו, חשמליות עתיקות שעדיין משמשות לתעבורה ציבורית שם, והמסעדות הגסטרונומיות של ``גטו הגורמה``. ובכל זאת, יש לי עצה נוספת למטייל בקליפורניה. עצה זו לקוחה מספרו של פול מקרטני (``החיפושיות``) בו הוא מספר שאשתו, לינדה הייתה אומרת לו ``בוא נלך לאיבוד``, כלומר, בוא נצא מהכביש הראשי לדרך צדדית בלי לדעת לאיפה נוסעים ולאן מגיעים. ניסתי את הפטנט הזה כמה פעמים, וכך גיליתי את יער תחנות-הרוח (להפקת חשמל) שהרים שלמים מכוסים בהם, בדרך מלאס-וגאס ללוס-אנג`לס. וכך גם גיליתי את העיר גילרוי, בירת מנדלי השום (ע``י ``סאן`` חוזה``) המקיימת פסטיבל שום כל שנה ומייצרת גלידת-שום וריבת-שום! בקיצור, בתור קינוח למסע בקליפורניה כדאי לנסות גם ``ללכת לאיבוד``... נסיעה צלחה! דידי מנוסי...

יבוצניק אחד שיצא בפעם הראשונה לחו"ל, הגיע לרומא, התיישב באחד מבתי הקפה שבקמפו- דה-פיירי והזמין כוס קפה. מנתה לו המלצרית כתריסר סוגי קפה שונים, ושאלה באיזה מהם יבחר. הקיבוצניק בחר באספרסו. הלכה המלצרית וחזרה עם ספלון בגודל אצבעון ועוד ממולא רק בחציו אספרסו אמיתי!) רוקן הקיבוצניק את הספלון בלגימה, ואמר לה: "כן כזה אני רוצה". למה אני מספר לכם זאת? כי לדעתי האספרסו הרומאי (כמו הבאגט הפריזאי, הצ´ורבה הרומני והחומוס-טחינה התל-אביבית) הפכו בצורה זו או אחרת לסמל ייצוגי של מקומם. אגב, לאספרסו הרומאי ניתן גם להוסיף את הקפוצ´ינו. ועתה לרומא בכלל: כאשר אמר הקרדינל אמרוזיוס לקיסר אוגוסטינוס "ברומא נהג כרומאי", הוא צפה כנראה את העתיד. שכן, כיום, לנהוג מכונית ברומא זו אומנות שרק רומאים מומחים לה, מכאן שלתיירים מומלץ לסייר ברומא ברגל או באוטובוסים המיועדים לכך. ואפילו לאימרתו הנצחית של פייטרו אנג´לו מוצ´ולי (1528) "גם רומא לא נבנתה ביום אחד", ישנו פרוש אקטואלי האומר: "שגם לראותה, כנראה, אי אפשר ביום אחד", ואינני מתכון רק לאתרים הקלאסייםף הקולאסוום, הפנתיאון, סן פיטרו, הקפלה הסיסטינית, שער טיטוס (שעליו חקוקים המנורה וכלי בית המקדש בירושלים), או מדינת הוותיקן. ברומא יש שלל גלריות לאמנות, מאוזיאונים לכל נושא שבעלום, פאיצות משגעות, מזרקות מים ואנדרטות. חשוב לזכור שורמא היא אחת הערים העתיקות בעולם (מהמאה ה12- לפני הספירה), ומתחילתה שימשה כור היתוך לערב רב של עמים ודתות: אטרוסקים, פניקים, יוונים, לטינים, פולחן איזיס ממצרים, נוצרים ויהודים. וכולם השאירו את חותמם על העיר. לא לחינם מופיע השם רומא בכל כך הרבה סיפורים עממיים, מ"האווזים שהיצליו את רומא", (פלישתו של ברנוס הגלי בשנת 390 לפני הספירה) ועד "לחם ושעשועים" (יובניוס) ועד "רומא בעורת והוא מנגן" (נירון - 68 לפני הספירה) ואפילו המושג "ניתוח קיסרי" (יוליוס קיסר נולד בניתוח מסוג זה - ומכאן השם). גם כיום רומא היא קוסמופוליטת מאכלסת כחצי מיליון מהגרים: סומלים, חבשים, צפון-אפריקאים, אלבנים, פיליפינים, מזרח-אירופה צוענים ועוד. ובכל זאת ניתן עדיין לפגוש בשווקים וברחובותת את הפרצופים המופיעים בסרטיו של פליני, כלומר את הרומאים האמיתיים. רומא היא עיר של ניגודים: מול הארכיאולוגיה - מבנים מודרניים ומרשימים של תחנת הרכבת, בניין העיריה והעיר החדשה של מוסוליני. מול מאור הפנים לתיירים ואורחים - כייסים וגנבים שיש להיזהר מאד מהם. מול מקבצי נדבות ואביונים בסחבות - בתי-אופנה ומעצבי-אופנה הידועים ביותר בעולם. רומא היא כל העולם בעיר אחת, ומדריך מפורט זה שבידך, מוכיח את זה הלכה למעשה. כאשר כתב הסופר צ´ארלס ריד (1840-1814) את המשפט המסכם "כל הדרכים מובילות לרומא" - הוא ידע כנראה על מה הוא מדבר. נסיעה צלחה! דידי מנוסי...

ספר הטורים והקינטורים והקיטורים והאילתורים...

ידי מנוסי ושלמה כהן כל אחד בתחומו איש כועס וביחד הללו כיורה מפרעת החושש מזה ? אל יכנס. סאטירה אומרים, היא רי עקם אך הללו חושבים אחרת ? בעיני עצמם הם ראי ישר המציאות ? היא המכערת! וכיוון שהם גם עקשים כחמור לא יועיל שום שוט או שוטר... ויאמר המו``ל: ``ולואי והיו לנו מפרעים כאלה יותר``....

לסאטירה טובה אין גיל, ומפתיע מספר הקטעים שאימתו את עצמם חודשים רבים לאחר שנתפרסמו בפועל. נכון שיש יהירות - מה ב"נחתום המעיד על עיסתו" אבל הרי נאמר עיסתו ולא "גירסתו". תודתי נתונה לעיתון מעריב, בעליו ועורכיו, שפתחו לי את דלת ביתם ומפרסמים מדי יום חול את פינתי "לגבי דידי מנוסי" - שמבחר ממנה (בתוספות ותיקונים קלים) מופיע באסופה זו....

מזה 45 שנה שאני משוטט (לסירוגין) בעולם. מהערים והאתרים המוכרים והמפורסמים ביותר ועד לפינות שכוחות-אל בגלובוס. ואת חטאי אני מזכיר שבשנותי הראשונות למסעות, התנהגתי כמאצ`ו ישראלי טיפוסי וזילזלתי במדריכי-תיירים למיניהם בבחינת ``אני יודע טוב יותר ואני כבר אסתדר``. לימים תפסתי כמה החמצתי וכמה פיספסתי על שלא השתמשתי במדריכים. להגנתי אני יכול רק לומר שבימי נעורי היה בידי הרבה זמן לטעות ולתקן טעויות, ואלו היום אני חכם יותר לכוון ולתכנן את טיולי מראש, ולנצל את הזמן המוקצב לטיול בצורה יעילה וממצה יותר. ואשר לסדרה זו ולספר זה: ייחודו של המדריך מבית היוצר של AA שהוא פונה למכנה המשותף של כל סוגי התיירים, מתיירי ילקוט-גב (הצעירים) ועד למשפחות בחופש שנתי ולאנשי עסקים החוטפים יום יומיים (בין פגישות) לשם ``רווח`` תיירי מן הצד. מסלולי התיור בנויים כך שניתן לבחור לפי משך הזמן העומד לרשותך ו/או הנושאים המעניינים אותך במיוחד, מסיור כללי בעיר ועד התרכזות באיזור מסויים בו בחרת (ושמירת איזורים ואתרים אחרים לביקור נוסף). גם רשימת המלונות והמסעדות מקיפה ביותר, מן היקרים והיוקרתיים ועד לעממיים ולאוטנטיים לי מצב רוח התייר ו/או רוחב כיסו. לתייר הישראלי מודגשים האתרים היהודיים וכתובות השגרירויות, הקונסוליות, הסוכנות ומסעדות כשרות. לתייר הקונה - המלצות מיוחדות על חנויות ומרכזי קניות, ולתייר השובב - איזורי בילוי, תיאטרונים, פאבים וקברטים. יש בפריז הרבה יותר הרבה יותר ממה ששמעת עליה, מדריך זה יגלה ויחשוף אותה בפניך. נסיעה צלחה! דידי מנוסי...

אמת התיירותית הכי ידועה שאני מכיר, היא: "פריז זה לא צרפת". ככל שיוצא לי לבקר בארץ זו ובעיר זו - אינני מפסיק להתפלא ולהתפעל מנכונות אמירה זו. למשל, הפריזאים סבורים שכאשר השמיעה מארי אנטואנט את אימרתה המפורסמת "אם אין לחם, שיאכלו עוגות", התכוונה כנראה לעוגת הקרואסון המלווה כל פריזאי המכבד עצמו - בכוס קפה של בוקר. בצרפת שאינה פריז, ארוחות הבוקר עשירות בדגנים ונקניקים בבגט ובשום, ודווקא מקום הקרואסון נפקד לעיתים קרובות. צרפת, כארץ, היא רבת נופים השונים אלה מאלה בתכלית. הריביירה הצרפתית ברוכת השמש מול חופי ברטאן הקודרים וחופי נורמנדי שהפכו לאתר היסטורי (הפלישה הגדולה במלחמת העולם השנייה). הרי הפירנאים הפראיים שעל גבול ספרד, מול כרמי בורגונדי הירוקים ושדות החיטה של טרסקון ושל נהר הרון. כמובן, שבניגוד לפריז, את צרפת צריך לחרוש במכוניות. הכבישים מצוינים והתמרורים בהירים - רק בתחום "השפה" לוקים הצרפתים. הם כל כך מאוהבים בצרפתית המתנגנת שלהם שאינם מוכנים ללמוד שפה נוספת. וכשאתם נוסעים במכונית אל תחמיצו את הטירות העתיקות מימי הביניים מתקופת הרנסנס וכמובן את מרתפי היין שבקרבם. ואל תחמיצו את ציורי המערות הפרה-היסטוריים (12000- 20000 שנה לפני הספירה) של בלסקו ושאר מקומות באיזור דוורדונייה. ציירי הציד שעל כותלי המערות: סוסי רכיבה, הצבאים והביזונים, כל כך אמנותיים וריאליסטיים, שקשה להאמין שצוירו בידי ציירים מתקופת האבן. האם פיקאסו, סזאן וטולוז לוטרק ושאר אבות הציור המודרני, הינם צאצאיהם? ואחרון אחרון טעים: המטבח הצרפתי (הנמדד במזלגות מישלן ולא בכובי מלון, שהוא בעצם מטבח איזורי. כל איזור ומאכליו המיוחדים והשונים, מתבשילי הבשר הטבעי חסר התבלינים, ועד למפולפלים ביותר. ממרקי הבצל והפטריות, ועד למרק האספרגוס ביין, מהשרימפסים הענקיים (לנגוסטין) והשבלולים (אסקרגו), ועד לכבד האווז ו(פטה) ועד בכלל. המסעדות הטובות אינן זולות, אבל הן שוות כל פרנק. ולא דיברתי על תרבות האהבה הצרפתית ועל הנשיקה הצרפתית. אבל מה יש לדבר, מי שחווה - יודע, ומי שלא - חבל. נסיעה צלחה! דידי מנוסי...

אלו פעם פילוסוף יווני: "כמה בנים יש לך?" השיב להם: "ארבעה - ואחד מהם באמת גאון". שאלו אותו: "איזה?" השיב להם: "איזה שתרצו". ואותם דברים ניתן לור גם על איי יוון. עשרות איים יונים משובציך בשלושת הימים המקיפים את יוון (האגאי, התיכון והאדריאטי), וכולם פנינים אמיתיות לתיירות ונופש. החופים הנקיים, הפרדסים ומטעי הזיתים המשמשים להם מסגרת ירוקה, הרי הבזלת המשחירים באופק עם עשרות המנזרים שעליהם, בתי הדייגים המסוידים לבן וסירותיהם הצבעוניות - כל זה אופייני כל כך לאיים אלה, שבאמת קשה לבחור את "הגאון" שביניהם. נכון שהמוסיקה היוונית פופולרית מאוד בישראל, נכון שהאקלים והצמחיה שבה - הים ים- תיכוניים בדומה לישראל, ובכל זאת אסור לטעות: יוון אחרת מישראל כמעט בכל דבר, מתרבותה העתיקה הנחשבת לערש התרבות בעולם, ועד לאופייה האנושי והכנסת האורחים שלה. מוזר, ואולי דווקא לא, שעולם התיירות, שגילה את יוון כבר בימי הקיסרות הרומית ובימי הביניים של אירופה - לא "השחית" את תושביה כדוגמת ארצות "תיירותיות" חדשות. ריקודי הסירטאקי ושתיית האוזו נשארו טבעיים כשם שהיו בעבר. התייר משתלב בתרבות זו כיוון שהיא אותנטית ואינה נעשית למענו. ומי שגם חובב את "הסלט היווני" המפורסם, צריך לדעת שיוון קוראת לעצמה "גבול הזית", שממנו ודרומה משתמשים בזיתים לסלט, וממנו וצפונה משמש הזית רק למשקה המרטיני. יכולתו לספר בלי סוף על פלאי הארכיאולוגיה היוונית, על התרבות המינואית של האי כרתים, על האי מיקונוס וקוס ונקסוס וקורפו (קרקירה) ולסבוס ועוד ועוד. יכולתי להזכיר את הכנסיה היוונית האורתודוכסית, שיש לה 365 קדושים, קדוש לכל יום שבשנה, וכל קדוש ראוי לתהלוכה פרטית משלו. יכולתי לציין את שנאת היוונים לתורכים הבוערת גם היום כאילו נגמר הדיכוי התורכי אתמול ולא לפני מאה שנה ויותר (אגב, אם תזמין "קפה תורכי" ביוון אתה מסתכן בנפשך). יכולתי.. ויכולתי... אבל הדף נגמר וכל היתר, בפרוטרוט, מופיע במדריך זה. נסיעה צלחה! דידי מנוסי...

ארבעה חברנו לעשיית ספר זה: עדנה ושמשון ענבל, צילה מנוסי ואני החותם מטה; ושלושה מרכיבים משותפים הינחונו: אהבת אוכל אקזוטי ומיוחד, תאוות מסעות בעולם, והומור גם.תהליך העשייה היה כך: עדנה ענבל, פסיכולוגית ואשת דיפלומט, ושמשון ענבל, ששרת שנים רבות כדיפלומט, מבוסטון וניו-יורק ועד אוסטרליה, כיום מילונאי – ליקטו את מירב המתכונים; אני הוספתי כמה ממסעותי אל פינות נידחות; וצילה עיצבה ואיירה. ובאופן כאילו סקסיסטי, ניתן לומר כך: שמשון ניסח את המתכונים, עדנה ניסתה אותם, צילה הגישה ואני – אכלתי.ואשר להומור המלווה את הספר, הרי הוא כתבלין פיקנטי למלאכת הבישול. לצד הבדיחות שעניינן מזון ומשקה יש אפילו בדיחות על ספרי בישול. כמו כן, מופיעים בספר גם מתכונים אמיתיים ומשעשעים מימי הביניים – לקריאה בלבד.ואם נאמר בספר משלי: ``טוב ארוחת ירק ואהבה שם משור אבוס ושינאה בו``, הרי ששור אבוס ואהבה בו – אדרבא!אז בתיאבון, דידי מנוסי...

תתפלאו (ואולי לא) אבל החוט המקשר הראשוני בין ישראל ובריטניה (הרבה לפני מונטיפיורי וחתרת ניל``י והצהרת בלפור), היה לא פחות ולא יותר מהקיסר הרומי אספסיאנוס, שחי במאה הראשונה לספירה. אספסיאנוס זה, בטרם נבחר לקיסר, פיקד על הלגיון הרומי שכבש את ירושלים והחריב את בית המקדש, ולאחר מכן פיקד על הליגיונות הרומיים שחצו את אירופה וכבשו את בריטניה. פיקנטריה זאת באה לציין שאפילו בבריטניה ניתן למצוא ארכיאולוגיה רומית מרשימה, ועיר המרחצאות באת` שבמערב אנגליה היא דוגמא טובה ומייצגת. ישראלים רבים ביקרו ומבקרים בעיר לונדון (תיאטרונים, מוזיאונים, כדורגל, מרקס אנד ספנסר, רחוב אוקספורד וריג`ינט ומה לא). אבל, ובלי להמעיט בערכה של לונדון, שיש לה מקום נכבד במדריך זה, בריטניה היא ארץ נפלאה לנופש וטיולים, הכבישים רחבים וטובים, פאבים בריטיים אופייניים בכל צומת, עיירות ציוריות, חופי רחצה בדרום אנגליה וחופים עטורי סלעים וסופות במערבה, והעיקר האופי האנגלי השקט ומסביר הפנים וההומור האנגלי היבש המתלווה אליו. את הארכיאולוגיה הרומית כבר הזכרתי, ואולם, ועוד לפניה, קיימים בבריטניה אתרים פרה-היסטוריים, שהמפורסם שבהם ה``סטונהנג`` שבמערב בריטניה. מעגל אבנים ענקי ושערים מרשימים, שגילם יותר מאלפיים שנה לפני הספירה. עדיין קיימת מחלוקת לשם מה הוקמו ומי הקימם. כך או כך, הביקור שם - חובה! וקימת כמובן סקוטלנד ההררית והירוקה (המצטיירת כה יפה בספרן של האחיות ברונטה: אנקת גבהים וג`ין אייר). ואגם לוך-נס, עם המפלצת המיסתורית שחיה בתוכו, או לא. ועיר ה פסטיבלים והקונצרטים אדינבורו. ולחובבי ההיסטוריה הספרותית: ערי מגוריהם של שייקספיר ושל מילטון ושל המשורר הוולשי דילן תומס. הטיול הייחודי ביותר, הקיים כמעט רק בבריטניה, שייך למערכת התעלות והסכרים (לוקרים) החורצים את בריטניה לאורך ולרוחב, ומאפשרים לעלות על ספינה ולראות חלקים גדולים מהמדינה במהירות של 5 מייל לשעה (מקסימום). ולא הזכרתי את מאות הטירות והארמונות מהתקופה הנורמנדית והויקינגית ומתקופת אבירי השולחן העגול. ולא הזכרתי את ליברפול, מולדת ה``חיפושיות`` ואת מנצ`סטר חובבת הכדורגל. ועוד ועוד. בריטניה קוראת לכם, לתייר הישראלי. נוח לשהות בה יותר מאשר בהרבה ארצות אחרות, כיוון שהשפה השניה בישראל היא אנגלית. בקיצור, ייחודו ויתרונו של מדריך מפורט זה (מבית היוצר של AA), שהוא המדריך האידיאלי גם לצעירים המטיילים בגפם וגם למשפחות בחופשה ומאפשר להם לבחור מסלולי תיור גם למכונית וגם להליכה לפי העניין ולפי משך הזמן העומד לרשותם....

השם ספרד, מה הוא אומר? ולמי? ללשונאים, ספרד זה אספמיא (איספניה), כלומר אי השפנים. לצעירים וחובבי אקשן: ספרד זה כדורגל, מלחמות שוורים, קרנבלים, ריקודי פלמנקו, נגני הגיטרות בכיכרות ובבתי הקפה ונושפי חמת החלילים בחבל הבסקים. לדוברי לאדינו - ביקור ב``מולדת``. למוקירי המורשת היהודית: תור הזהב - יהודה הלוי, אבן-גבירול, אבן עזרא, שמואל הנגיד, וכמובן העיר טולדו ורבנו משה בן מיימון, הלא הוא הרמב``ם. ולעומת זאת תור האימה: האינקוויזציה, האנוסים וגלות ספרד. לחובבי אמנות, ספרד היא ציורי מערות 13,000 אלף שנים לפני הספירה. הציירים וולסקאז, גוייה, אל-גרקו, והמודרניים יותר: פאבלו פיקסו (גרניקה) חואן מירו וסלבאדור דאלי. ולידם הסופרים מיגל דה-סרוונטס (דון קישוט) ומשורר החרות האנטי-פאשיסטי פדדריקו גארסיה לורקה. למתעניינים באדריכלות, מעניקה ספרד את המצודות הרומאיות לאורך החוף המזרחי, את ארמון האלהאמברה שבנו הכובשים המוסלמים (המורים), את הטירות והמגדלים של ימי הביניים, ואת אבי האדריכלות המודרנית, אנטוניו גאודי שבנייניו מפארים את העיר ברצלונה. למתעמקים בהיסטוריה, ספרד היא פלישתו הראשונה של המצביא חניבעל (קרתגו) דרך מיצרי גיברלטר במלחמה פונית, ופלישתו השניה עם גדודי הפילים בדרכו לכיבוש רומא מצפון. וכמובן כריסטופר קולומבוס, גילוי אמריקה, כיבוש מקסיקו (קורטז) ופרו (פיזארו) וביסוס המושבות בעולם החדש. במאה שלנו: מלחמת ספרד, שקדמה ואולי התחילה, את מלחמת העולם השניה. מחמת כל אלה, ספרד היא רבת גוונים, מפלסים, ואתרים, הרבה יותר מכל ארץ באירופה (וגם זולה יותר). ביקרתי בספרד מספר פעמים, מגיברלטר בדרום ועד הפירנאים בצפון, ומגבול פורטוגל במערב ועד לחופי הים התיכון במזרח. כל יום היה מעניין יותר ומרגש יותר. משום כך חובה, פשוט חובה, להצטייד במדריך ספרדי יסודי, מקיף ומעודכן (דוגמאת המדריך שלפניכם), שאחרת תפסחו ותחמיצו מקומות רבים וחוויות ייחודיות. נסיעה צלחה! דידי מנוסי...

עצה ראשונה: מי שרוצה להיות IN באמריקה, לא אומר קליפורניה אלא ``החוף המערבי`` (WEST COAST), ולא אומר סן-פרנסיסקו, אלא ``פריסקו``. עצה שנייה: הוליווד היא הוליווד ועמק הסיליקון הוא עמק הסיליקון ודיסנילנד זה דיסנילנד אבל הם עדיין לא קליפורניה.עצה שלישית: מי שמתוקק לפגוש את פאמלה אנדרסון החטובה, מסידרת הטלויזיה ``משמר המפרץ`` יפגוש מאות כמותה בחופי הרחצה הנפלאים של קליפורניה הדרומית.ולמה אני מדגיש דרומית? כי קליפורניה מחולקת לפסיפס גיאוגרפי מדהים בניגודיו: ממערב הרי הסיירה-נבאדה התלולים שראשיהם מכוסים שלג, יוסמיט-פארק המרשים בצוקיו ובמפליו, ויערות עצי הסוויה הענקיים והזקנים בעולם (גילו של העץ ``ג`נרל שרמן`` למעלה מ4000- שנה).מצפון: חופי בזלת מפורצים השורצים מושבות של כלבי-ים ואריות ים, להקות של שקנאים-אפורים וקורמורנים, וכמובן עשרות מיני שחפים.ובדרום: מחד, מדבר-מוהאבי הצחיח ועמק-המוות הנורא, ומאידך: חופי זהב נפלאים לרחצה, גלישה, שיט ונופש.המדריך שלפינכם מפרט את כל האתרים, המוזיאונים, הכנסיות והמיסיונים שבקליפורניה, מסן-דייגו השוכנת סמוך לגבול מקסיקו, ועד פורטלנד הגובלת במדינת וושינגטון.המדריך מספר גם על גילוי קליפורניה (1542) ע``י ``הספרדים`` (סן-דייגו, סן-ברנרדינו, לוס אנג`לס, סנטה ברברה כולם שמות ספרדיים), ועל ההגירה המקסיקנית והאסיאתית של המאה האחרונה, המהווה כיום 50 אחוז מתושבי קליפורניה. ממכרות הזהב הנטושים במדבר-מוהאבי ועד לשכונת ההומוסקסואלים בסן-פרנסיסקו, חשמליות עתיקות שעדיין משמשות לתעבורה ציבורית שם, והמסעדות הגסטרונומיות של ``גטו הגורמה``.ובכל זאת, יש לי עצה נוספת למטייל בקליפורניה. עצה זו לקוחה מספרו של פול מקרטני (``החיפושיות``) בו הוא מספר שאשתו, לינדה הייתה אומרת לו ``בוא נלך לאיבוד``, כלומר, בוא נצא מהכביש הראשי לדרך צדדית בלי לדעת לאיפה נוסעים ולאן מגיעים.ניסתי את הפטנט הזה כמה פעמים, וכך גיליתי את יער תחנות-הרוח (להפקת חשמל) שהרים שלמים מכוסים בהם, בדרך מלאס-וגאס ללוס-אנג`לס. וכך גם גיליתי את העיר גילרוי, בירת מנדלי השום (ע``י ``סאן`` חוזה``) המקיימת פסטיבל שום כל שנה ומייצרת גלידת-שום וריבת-שום! בקיצור, בתור קינוח למסע בקליפורניה כדאי לנסות גם ``ללכת לאיבוד``...נסיעה צלחה!דידי מנוסי...