מצחיק, מה יכול להזכיר לך ילדוּת:
ארון ספרים למסירה בספריה, כריכה דהויה מושכת את העין, אותיות כחולות עמוקות:
מעשר ראשון, <mark>ישראל אלדד</mark>.
ובטח שאני לוקחת, אז מה אם יש בבית, שיהיו שניים, שיהיה לי משלי.
הספר הזה הוא פיסת ילדוּת שלי. נוסטלגיה.

ילדוּת:
לשבת על הברכיים של אבא שמתווכח עם נדב על תש"ב, וצועק: "מסתור זה אומר הפסקת הפעולות! איך אפשר לומר דבר כזה?"
לקרוא לאט, בקצב הנשכח של כיתה ב', להבין

אני זוכר את <mark>ישראל אלדד</mark> כמי שהיה יריבו הקשה של פרופ' ישעיהו ליבוביץ והאמת שקשה היה לי להאמין שאני אי-פעם אקח ואקרא גם משהו מספריו. אני הייתי ער לויכוחים שלהם מגיל צעיר מאוד, וכילד אני מוכרח לומר שזה היה נראה לי לא פחות ממלחמתם של גנדלף וסארומן (מ-"שר הטבעות", כמובן) וזה רק סמלי שמיד כשפותחים את הספר נפתחת מפה של "ארצות המקרא". אז אולי במידת מה הטבעת היא "הארץ המובטחת", האם נשמור אותה, נחלק אותה ו/