“אני זוכר את ישראל אלדד כמי שהיה יריבו הקשה של פרופ' ישעיהו ליבוביץ והאמת שקשה היה לי להאמין שאני אי-פעם אקח ואקרא גם משהו מספריו. אני הייתי ער לויכוחים שלהם מגיל צעיר מאוד, וכילד אני מוכרח לומר שזה היה נראה לי לא פחות ממלחמתם של גנדלף וסארומן (מ-"שר הטבעות", כמובן) וזה רק סמלי שמיד כשפותחים את הספר נפתחת מפה של "ארצות המקרא". אז אולי במידת מה הטבעת היא "הארץ המובטחת", האם נשמור אותה, נחלק אותה ו/או חס וחלילה (כמובן, לא יעלה על הדעת) נמסור אותה. השאלה מי מביניהם הוא הטוב או הרע היא אולי בלתי נמנעת אבל אני מוכרח לומר את האמת שעד היום עוד לא החלטתי, זו עובדה ש-20 שנה אחרי לכתם על אחד ממדפי הספריה שלי הם עדיין עומדים זה מול זה, אם כי בצורה ציורית.

אני קורא בספר ה"הגיונות" הזה כבר תקופה לא מעטה ובכל פעם אני לוקח וקורא פיסקה אחרת ממנו, כי הוא עוסק בכל מיני נושאים וקשה לדעתי (והאמת שנראה לי גם לא נכון) לקחת אותו כספר קריאה. אני משתדל לקרוא את הדברים בלי לחשוב על הצד הפוליטי שאלדד בא ממנו גם עם העובדה שהספר יצא לאור (במקור) בהוצאת "יאיר" על-שם אברהם שטרן וכמה שקטונתי כקורא אני מנסה להיות כעמוד מטוטלת, הרי ברור שימין או שמאל, אחרי הכל לכל צד יש את ההגיון שלו.

למרות שהעלתי לכאורה נושא נפיץ אני ברשותכם, כבן למשפחה שכולה (ממלחמת ששת הימים), כלכך כואב את המצב מבקש לא להיכנס למה שקורה בימינו, בזמן הלחימה בעזה. מי יתן ונהיה כולנו מאוחדים בלב אחד וכל החיילים יחזרו לביתם בריאים ושלמים.”