קיימים עלי אדמות בערך עשרה ספרים שנבדקו מדעית והוכחו כבעלי יכולת ברורה להביא אותי לידי דמעות.
רובם, באופן לא מפתיע, הם ספרי ילדים:
המלך מתיא, שבמשפט האחרון שלו העיניים שלי תמיד רטובות, גם בקריאה החמש מאות חמישים ושתיים.
שמונה בעקבות אחד שבו אני מוצא את עצמי מתאבל על הכלבלב של קבוצת איילה (לכש, תהא נשמתו צרורה בצרור החיים).
וגם, במקום של כבוד בפנתיאון הדמעות שלי, הספר הזה.

בעמוד השלישי בע