“לרסון משתפר.
הספר הראשון התחיל איטי להחריד, וגם כשהעלילה התחילה לרוץ המשיכו להופיע מדי פעם מונולוגים משמימים על עיתונות כלכלית בשוודיה.
הספר השני מתחיל באקשן וממשיך באקשן עד סופו. לרסון לא הפך לכותב מחונן, והוא עדיין מספר סיפור מפותל מאוד, אבל המונולוגים הארוכים נעלמו. הספר בהחלט מותח וסוחף, עם כמה קטעים שקשה להניח אותו מהידיים.”
