“שאף אחד לא יגיד לי עכשיו ששם המשפחה הרוסי שלי אשר מורכב מ-11 אותיות בלבד – הוא שם משפחה מסובך. תראו את השוודים האלה! כל שם משפחה או שמורכב מ-20 אותיות לפחות או מחמש אותיות בלבד, אבל בצירוף כה מוזר שאף אדם נורמאלי לא מסוגל לבטא אותו כמו שצריך.
עם הזמן פיתחתי שיטת דילוגים – כשהגעתי לעוד שם משפחה או שם רחוב מסובך קראתי את 2 האותיות הראשונות ודילגתי הלאה, כך שעד עכשיו אין לי מושג איך קוראים לדמויות מפתח:-)
טוב נו.
ובאשר לספר עצמו: במהלך הקריאה שלו רוב הזמן הרגשתי כאילו אני שטה לי על רפסודה על גבי נהר רחב בקצב מה זה איטי. אז האומנם הנהר וגדותיו יפים כל כך, אבל לפעמים אני כל כך מצטערת שאין לי משוט על מנת להתחיל לזרז את העניינים. לבסוף ערוץ הנהר נהיה צר יותר וזרימת המים נעשת ערה יותר ואפילו פה ושם יש מערבולות כאלה שמעלות את הדופק.
לדעתי זהו ספר פרדוקסאלי: מצד אחד הוא משעמם וגדוש בפרטים מיותרים – ומצד שני הוא גם מעניין ולא מרפא ממך עד שלא תסיים לקרוא.
אני רואה שזו הביקורת הכי ארוכה שכתבתי בסימניה עד כה, כנראה שסדרת הספרים הזאת עשתה לי משהו. חבל שלא יהיה המשך.
יאללה, חתכתי לראות את הסרט:-)”

“סוף סוף סיימתי את הספר.
דעותי עליו חלוקות.
בחציו הראשון נאבקתי איתו הספר הרגיש כאפילוג מתמשך של הספר השני - מידע נלעס וכל פעם שדמות נוספת נכנסה לסיפור היא עודכנה בכל המידע שכבר היה ידוע לקורא.
מלבד זאת חלק מההגיון עליו מתבסס הספר ( מדוע ממשיכים לרדוף את ליסבת וכו ) הוא רעוע ולדעתי לא אמין.
הספר בנוי קצת כמו פרק CSI או דרמת בית משפט ארוך ולמרות שהוא כתוב טוב לא לילד הזה פיללתי - אחרי המתח והזרימה של הספר השני , הספר הזה משתרך בעצלתיים.
עם זאת הספר כתוב טוב וקשה פתאום להפרד מהדמויות ובעיניים נשאר טעם של עוד. חבל וטוב שנגמר”

“אחרי האקשן של הספר השני, הספר השלישי בטרילוגיית מילניום חוזר לקצב האיטי המוכר מהספר הראשון.
לאורך רוב חלקי הספר נרקמת בהדרגה סיטואציה מורכבת שהדמויות צריכות להתמודד עמה. העלילה עצמה מעניינת, ולא שיעממה אותי בשום רגע, אבל עודף הפרטים והמולוגים הארוכים משאירים את חווית הקריאה "פושרת" ונטולת התרגשות.

התסבוכות שנבנו בהדרגה לאורך אלפי עמודים נפתרות בקלות מפתיעה ומאכזבת. הדמויות לא עוברות שינוי - דבר שלא מטריד אותי בדרך כלל, אבל במקרה הזה השינוי היה כה מתבקש שההיעדר שלו נראה כמו תקלה טכנית, כאילו הושמטו כמה עמודים מהסוף.

כמה ימים אחרי שסיימתי את הספר האחרון בטרילוגיה, הוא כבר לא תפס שום חלק במחשבות שלי. חבל, כי סדרה כה ארוכה ומפותלת אמורה להשאיר חותם חזק יותר על הקוראים.”

“הספר השלישי בסדרת מלניום (הנערה עם קעקוע של דרקון בישראל...) - הספר מתחיל באותו מקום בו נגמר הספר השני,
למי שלא קרא את השני מומלץ להפסיק כאן.

ליזבת סלנדר ביית חולים בשטוקלהום פצועה מאד קשה ועמדת למשפט על כביכול תקיפת אביה, כשיחידה בארגון שאפו (המשטרה החשאית השוודית) מנסה למנוע מעצמה את הנזק בכך שאביה של ליזבת היה לשעבר אחד מהאנשים שישמשו אותה (כזכור האב ערק מבריה"מ לשוודיה)

קאלה בלומקוויסט שוב יסייע לידידתו.
וכמובן ישנן עלילת משנה הנוגעות למערכת מלניום ולבעלים
שאותם לא נגלה.

לא טוב כמו הספר השני אבל בהחלט לא רע”