ב 1977, זמן קצר לפני גיוסי לצה״ל, צפיתי בסרט של הבמאי סם פקינפה, בשם Iron Cross.
בסרט זה מסופר על מחלקת חי״ר גרמנית שנקלעת מאחורי הקווים הרוסיים, ועושה את דרכה
כדי לחבור אל כוחותיהם. בדרך נתקלים החיילים הגרמנים במחלקת קשר רוסית, על טהרת
המין הנשי. שתי המחלקות נבהלות, אבל הגרמנים מתעשתים ראשונים ושובים את המחלקה
הרוסית. עכשו מתחילה המשמעת הצבאית להתערער, כתוצאה ממציאותן של בחורות צעירות ויפות

זהו ספר ארוך, עמוס פרטים וקשה לקריאה, אבל כאורכו - כך גם איכותו. מדובר בסיפור האישי וההרואי של חיילי הצבא האדום במלחמת העולם השנייה: מי הם היו, כיצד נראתה המלחמה האישית עבורם ובאיזה עולם הם חיו. למי שצולל לתוך הספר מחכה חווייתה מטלטלת על מוראות אותה מלחמה והייאוש שבתוכו חיו ופעלו אותם חיילים. זה אינו סיפור על גנרלים, לא על מהלכים צבאיים - זה סיפור על חייהם של אנשים.
לא ניתן בכלל להכיל את הגיהינו

ספר עיוני מקיף ומעניין העוסק בצבא האדום במלחמת העולם השנייה. בהויי החיילים וחיי היום-יום בצבא, בלחימה ובקשייה, במה שהניע את החיילם וכן גם המחיר הכבד שרבים שילמו בחייהם או בפציעות ונכות.
הספר לא מתאר קרב או מערכה זה או אחר אלא מתמקד באנשים ובשגרה של 5-6 שנות אימונים, התכוננות, לחימה, תבוסות ונצחונות.
מחקר עמוק הכולל נתונים מפורסמים לצד ראיונות עם ותיקי מלחה, נבירה בארכיונים מאובקים ברחבי מדינות ב