<mark>יצחק לאור</mark> ידוע מזה שנים כאחת הדמויות הבולטות בעולם הספרותי והתרבותי שלנו; גם כסופר
וגם כמשורר וכאיש רוח ועיתונאי כמובן! הוא גם היה ידוע תמיד בדעות המאוד שמאליות שלו. הוא תמיד היה כל-כך מפורסם, עד שבעצם מעולם לא שאלתי את עצמי מה קראתי משלו. ובכן קראתי אמנם ספרי שירה שלו שאכן היו טובים, אבל פרוזה שלו מעולם לא יצא לי לקרוא. וכך שמחתי למצוא ספר סיפורים ישן שלו שהוא מן הסתם, הספר הראשון שכתב בפרוזה. א

מאד מבלבל, ארוך ועלול להיות גם משעמם. הפואנטה לא ברורה. לחובבי <mark>יצחק לאור</mark> וספרות מיוחדת, "פוסטמודרנית"

מעולם לא הצלחתי להתקדם בספר של <mark>לאור</mark>, קל וחומר לגמור לקרוא אחד. קשה לי עם הנפיחות העצמית ועם היעדר ההומור. הוא מנסה לגלם רוח תקופה, הוויה היסטורית, לשקף תודעה לאומית, ובמצב כזה יש בדרך כלל שתי אפשרויות: או שהוא יכרע תחת העומס, או שאני אכרע. ובדרך כלל אני לא מחכה לראות אם הוא כורע תחת נטל המשימה, אלא כורע קודם בעצמי. הוא מנסה לגלם את רוח הדור, רוח התקופה, זעקת האפוס וכו' וכו', עד שזה מתחיל להתנפח כמ