ילדות ממושכת וקיץ וחורף בעיר אחרת.
הוא ספר מעולה, מבריק, מאוד, מאוד מאורה בספרות.
הזרימה של השפה מזכירה את ש"י עגנון. העצבות, הפקחות ונקודת ההשקפה מזכירים את י. ח ברנר. הנושאים מזכירים במקצת את "החיים כמשל" של פינחס שדה.
זו שירה שהיא פרוזה ופרוזה שהיא שירה.
שנה אחרי פתירתו של <mark>נפתלי יבין</mark> בשנת – 1973 יצא ספר סיפורים מאת: יהודה עמיחי בשם "ברוח הנוראה הזאת". לא אתפלא אם רוב השראתו של יהודה עמיחי