“כשהתחלתי לקרוא את הספר, הייתי כמו שאנה רושמת - בנקודת מבט של משקפיים ורודות על שלטונו של פוטין.
הכתיבה של אנה מדהימה. לא כי היא קולחת ומדויקת, להפך - לפעמים היא נכנסת לפרטים דקדקנים מיותרים, או קופצת ללא התראה לסיפור אחר.. אבל כל הכתיבה שלה נסערת וכועסת, הסיפורים שהיא מתעקשת לספר לנו, על קשיש, גיבור מלחמת העולם השנייה שקפא למותו כי לא טרחו לתקן את הצנרת לפני בוא החורף הרוסי הקשה, או האימא של קצי”