“ספר המשך ל"נשיקת הבודהה" -תעלומה חדשה שמגיעה לבלש היפאני. למרות שיש תעלומה, בלש והמון אקשן , לא מדובר על ספר מתח בכלל. העלילה היא שולית , יש כאן את החוויה של מפגש עם הדמויות המיוחדות כל כך שפיטר טאסקר מכיר לנו. כמו בספר הקודם הוא חושף פנים שונות של יפן. הוא מגלה לנו את התנגשות התרבויות שחווה יפן עקב הגלובליזציה מצד אחד והתרבות השמרנית מצד שני. הכיף הוא שזה נעשה בלי שנרגיש, "על הדרך" .... ספר ממ”

“מאז שקראתי את שוגון ועד לקריאת הספר הזה, לא הזדמן לי לקרוא ספר שעלילתו מתנהלת על רקע של התרבות יפנית, לכן הייתה הפגישה המחודשת עם מושגי התרבות הזו תזכורת לשונה מהמוכר לנו וגם מקור להנאה של ממש. אמנם בין "שוגון" לבין "סמוראי בוגי" יש פער של ממש בסגנון ובוודאי שגם ברקע העלילה, אבל ביחד עם זאת היה בכך חיבור מחודש לתרבות ולאורחות חיים שהנן כה שונות משלנו, והביא עמו חוויה מענגת ומרעננת. הסיפור עצמו”

“הביקורת היחידה והקטלנית שהיתה על הספר כמעט הביאה אותי לא לקרוא את הספר. מזל שקראתי! הספר אינו יצירת מופת אבל מאוד מעניין. הזכיר לי את הסרט "ספרות זולה" כמה סיפורים עם דמויות הזויות כשכל הסיפורים נפגשים לנקודת שיא, כשבנוסף, זוכים להכנס לנבכי התרבות היפאנית העכשווית. בעקבות הספר קניתי את "סמוראי בוגי" שאמור להיות אפילו טוב יותר. בהחלט מומלץ.”

“מסוג הספרים שעליהם אני אומר, לא בלי חרדה מסויימת, "מזל שהוא היה שם", במדף של סטימצקי. מזל שאני הייתי שם, בן 13, משועמם מכל החינוך מחדש ששיעורי ספרות ניסו לכפות עלי. המפגש הזֵני הזה בין התודעה שלי לבין הספר הזה יצרו בי את מה שריימונד צ'נדלר יצר במיליוני קוראים, רק מעודכן יותר. זהו החלק השני בטרילוגייה, שספרה הראשון (נשיקת הבודהא) רואה אור בהוצאת "חרגול" בימים אלה. אין זה ספר בלשי גרידא, נהפ”

“ספר המשך ל"נשיקת הבודהה" -תעלומה חדשה שמגיעה לבלש היפאני. למרות שיש תעלומה, בלש והמון אקשן , לא מדובר על ספר מתח בכלל. העלילה היא שולית , יש כאן את החוויה של מפגש עם הדמויות המיוחדות כל כך שפיטר טאסקר מכיר לנו. כמו בספר הקודם הוא חושף פנים שונות של יפן. הוא מגלה לנו את התנגשות התרבויות שחווה יפן עקב הגלובליזציה מצד אחד והתרבות השמרנית מצד שני. הכיף הוא שזה נעשה בלי שנרגיש, "על הדרך" .... ספר ממ”

“מאז שקראתי את שוגון ועד לקריאת הספר הזה, לא הזדמן לי לקרוא ספר שעלילתו מתנהלת על רקע של התרבות יפנית, לכן הייתה הפגישה המחודשת עם מושגי התרבות הזו תזכורת לשונה מהמוכר לנו וגם מקור להנאה של ממש. אמנם בין "שוגון" לבין "סמוראי בוגי" יש פער של ממש בסגנון ובוודאי שגם ברקע העלילה, אבל ביחד עם זאת היה בכך חיבור מחודש לתרבות ולאורחות חיים שהנן כה שונות משלנו, והביא עמו חוויה מענגת ומרעננת. הסיפור עצמו”

“הביקורת היחידה והקטלנית שהיתה על הספר כמעט הביאה אותי לא לקרוא את הספר. מזל שקראתי! הספר אינו יצירת מופת אבל מאוד מעניין. הזכיר לי את הסרט "ספרות זולה" כמה סיפורים עם דמויות הזויות כשכל הסיפורים נפגשים לנקודת שיא, כשבנוסף, זוכים להכנס לנבכי התרבות היפאנית העכשווית. בעקבות הספר קניתי את "סמוראי בוגי" שאמור להיות אפילו טוב יותר. בהחלט מומלץ.”

“מסוג הספרים שעליהם אני אומר, לא בלי חרדה מסויימת, "מזל שהוא היה שם", במדף של סטימצקי. מזל שאני הייתי שם, בן 13, משועמם מכל החינוך מחדש ששיעורי ספרות ניסו לכפות עלי. המפגש הזֵני הזה בין התודעה שלי לבין הספר הזה יצרו בי את מה שריימונד צ'נדלר יצר במיליוני קוראים, רק מעודכן יותר. זהו החלק השני בטרילוגייה, שספרה הראשון (נשיקת הבודהא) רואה אור בהוצאת "חרגול" בימים אלה. אין זה ספר בלשי גרידא, נהפ”