“המרקיד דה סאד, נולד ב-1740 וחי חיים ליברטיניים: "ההגדרה של ליברטין היא אדם שתופס את המוסר כמשהו מיותר או לא רצוי, ומתעלם ומזלזל בצורות ההתנהגות שמקובלות על ידי רוב החברה. לעומת זאת הוא מקדש את תענוגות הגוף והחוויות החושיות בכלל. כפילוסופיה, הליברטינים צברו חסידים חדשים בעיקר במאות ה 17-19 בצרפת ובבריטניה". כיצד באה צורת חיים זו לידי ביטוי ב"ז'וסטין או יסוריה של המידה הטובה"? ז'וסטין נפרדה מאחו”

“המרקיז דה סאד, תודו שהוא מגרה את דימיוננו ה"דמון"הזה. כשראיתי את הספר במקרה בספריה (הוא לא הופיע ברשימות המקוריות שהכנתי מראש) הסתכלתי עליו, כריכה יפה, עם ורד אדום לוהט סמל האהבה והתשוקה הלוהטת. פשעי האהבה כך נקרא הספר. למה מתכוון דה סאד שעצם שמו מעביר מין חלחלה בנפשי. סמל הרוע והתעללות הפיזית-נפשית אדם מושחת מידות ומנהגים. על מה יכול לכתוב המרקיז? האם להשחית את נפשותינו התמימות ו”

“זה בעיקרון דה סאד מנסה לעשות הפוך על הפוך ולהציג את הפילוסופיה הליברטינית שלו במעטה של סיפורים על "המידה הטובה" (נצרות, נאמנות, המבנים החברתיים הישנים, מיניות מרוסנת, מנהגים וכו') ומלחמתה כנגד "המידה הרעה" כשלרוב יש עונש ל"חוטאים" (אני משער שדה סאד היה שם את זה במרכאות) ונאומים של הסופר בין לבין על יופיה ועליונותה של "המידה הטובה" וכו'. הספר הזה נכתב קצת אחרי ש"ז'וסטין, או ייסוריה של המידה הטו”

“מסכימה עם הביקורת של גמני...חלפו הרבה מאוד שנים מאז שקראתיו לראשונה ואיני בטוחה שאשוב לקרוא בו (בגלל הקשיים שהיא מציינת בביקורת שלה). כיון שכך, קצת קשה לי לכתוב ביקורת מנומקת, אבל אני ללא ספק זוכרת הלך רוח כללי – של סקרנות (שהובילה אותי לקריאת הספר) ושל דחייה וזעזוע. חקר גבולות הטוב והרע, מושגים של צדק, חירות, יחסים אנושיים בכלל נבחנים מבעד לעיניים של סאד, ומדובר בעיניים קיצוניות ביותר, מן הסתם. א”

“המרקיד דה סאד, נולד ב-1740 וחי חיים ליברטיניים: "ההגדרה של ליברטין היא אדם שתופס את המוסר כמשהו מיותר או לא רצוי, ומתעלם ומזלזל בצורות ההתנהגות שמקובלות על ידי רוב החברה. לעומת זאת הוא מקדש את תענוגות הגוף והחוויות החושיות בכלל. כפילוסופיה, הליברטינים צברו חסידים חדשים בעיקר במאות ה 17-19 בצרפת ובבריטניה". כיצד באה צורת חיים זו לידי ביטוי ב"ז'וסטין או יסוריה של המידה הטובה"? ז'וסטין נפרדה מאחו”

“המרקיז דה סאד, תודו שהוא מגרה את דימיוננו ה"דמון"הזה. כשראיתי את הספר במקרה בספריה (הוא לא הופיע ברשימות המקוריות שהכנתי מראש) הסתכלתי עליו, כריכה יפה, עם ורד אדום לוהט סמל האהבה והתשוקה הלוהטת. פשעי האהבה כך נקרא הספר. למה מתכוון דה סאד שעצם שמו מעביר מין חלחלה בנפשי. סמל הרוע והתעללות הפיזית-נפשית אדם מושחת מידות ומנהגים. על מה יכול לכתוב המרקיז? האם להשחית את נפשותינו התמימות ו”

“זה בעיקרון דה סאד מנסה לעשות הפוך על הפוך ולהציג את הפילוסופיה הליברטינית שלו במעטה של סיפורים על "המידה הטובה" (נצרות, נאמנות, המבנים החברתיים הישנים, מיניות מרוסנת, מנהגים וכו') ומלחמתה כנגד "המידה הרעה" כשלרוב יש עונש ל"חוטאים" (אני משער שדה סאד היה שם את זה במרכאות) ונאומים של הסופר בין לבין על יופיה ועליונותה של "המידה הטובה" וכו'. הספר הזה נכתב קצת אחרי ש"ז'וסטין, או ייסוריה של המידה הטו”

“מסכימה עם הביקורת של גמני...חלפו הרבה מאוד שנים מאז שקראתיו לראשונה ואיני בטוחה שאשוב לקרוא בו (בגלל הקשיים שהיא מציינת בביקורת שלה). כיון שכך, קצת קשה לי לכתוב ביקורת מנומקת, אבל אני ללא ספק זוכרת הלך רוח כללי – של סקרנות (שהובילה אותי לקריאת הספר) ושל דחייה וזעזוע. חקר גבולות הטוב והרע, מושגים של צדק, חירות, יחסים אנושיים בכלל נבחנים מבעד לעיניים של סאד, ומדובר בעיניים קיצוניות ביותר, מן הסתם. א”