“נדין גורדימר (1923-2014) הייתה סופרת דרום אפריקאית יהודייה. הספר הזה נכתב ב-1974 וזיכה אותה בפרס בוקר. ב-1991 קיבלה פרס נובל לספרות. סופרת עם השגים מרשימים ביותר, אני פחות התרשמתי. הסיפור על פניו מאוד מבטיח, בחווה של איש עסקים לבן עשיר נמצאת גופה של אדם שחור אלמוני, סביב מקרה זה המחברת מספרת על כל הנושאים האתניים, פסיכולוגיים וגזעיים המעסיקים את דרום אפריקה של אמצע שנות השבעים של המאה הקודמת. הס”

“את הספר הזה לקחתי מהספריה בכעין הימור, בשל חוסר זמן. ראיתי הוצאת בבל, ראיתי סופרת שזכתה בפרס נובל, ואמרתי לעצמי, נו, גרוע זה לא יכול להיות. אז נכון, גרוע אולי זה לא. אבל מצטער, לא התחברתי, ולא אהבתי. העלילה די שחוקה: צעירה לבנה עשירה שעזבה את הבית כדי להתרחק ממשפחתה ומהמעמד המתנשא שאליו הם שייכים, מתאהבת במהגר 'אוריינטלי' לא חוקי, ומכאן העלילה מתקדמת בעצלתיים עם סוף ידוע מראש. גם הכתיבה מקוטעת,”

“דרום אפריקה של האפרטהייד. תיאור דקדקני של חוויותיה של שמאלנית לבנה טיפוסית במשטר ובחברה שבהם שמאל=בוגד. אחד העניינים היפים והקשים בספר הוא המתח שבין היותה של הגיבורה הראשית לבנה, ולכן בעלת פריבילגיות, ובין יחסם של שחורים מיליטנטיים שאינם מוכנים להיות "כושי מחמד" ואף כוללים אותה בצד של ה"רעים". הספר מעלה המון סוגיות מוסריות-פוליטיות שרלוונטיות לכל כך הרבה מצבים קיצוניים פחות מן המשטר הדרום-אפרי”

“קריא, סביר. המשפטים מעט מסורבלים, ואיני יודעת אם בגלל סגנון הכותבת או בגלל תרגום גרוע. הלבנה המרופדת הנמשכת לאנדרדוג הצבעוני. קשה לכתוב על זה בלי ליפול לאיזה אוריינטליזם שחוק. כאמור, סביר.”

“נדין גורדימר (1923-2014) הייתה סופרת דרום אפריקאית יהודייה. הספר הזה נכתב ב-1974 וזיכה אותה בפרס בוקר. ב-1991 קיבלה פרס נובל לספרות. סופרת עם השגים מרשימים ביותר, אני פחות התרשמתי. הסיפור על פניו מאוד מבטיח, בחווה של איש עסקים לבן עשיר נמצאת גופה של אדם שחור אלמוני, סביב מקרה זה המחברת מספרת על כל הנושאים האתניים, פסיכולוגיים וגזעיים המעסיקים את דרום אפריקה של אמצע שנות השבעים של המאה הקודמת. הס”

“את הספר הזה לקחתי מהספריה בכעין הימור, בשל חוסר זמן. ראיתי הוצאת בבל, ראיתי סופרת שזכתה בפרס נובל, ואמרתי לעצמי, נו, גרוע זה לא יכול להיות. אז נכון, גרוע אולי זה לא. אבל מצטער, לא התחברתי, ולא אהבתי. העלילה די שחוקה: צעירה לבנה עשירה שעזבה את הבית כדי להתרחק ממשפחתה ומהמעמד המתנשא שאליו הם שייכים, מתאהבת במהגר 'אוריינטלי' לא חוקי, ומכאן העלילה מתקדמת בעצלתיים עם סוף ידוע מראש. גם הכתיבה מקוטעת,”

“דרום אפריקה של האפרטהייד. תיאור דקדקני של חוויותיה של שמאלנית לבנה טיפוסית במשטר ובחברה שבהם שמאל=בוגד. אחד העניינים היפים והקשים בספר הוא המתח שבין היותה של הגיבורה הראשית לבנה, ולכן בעלת פריבילגיות, ובין יחסם של שחורים מיליטנטיים שאינם מוכנים להיות "כושי מחמד" ואף כוללים אותה בצד של ה"רעים". הספר מעלה המון סוגיות מוסריות-פוליטיות שרלוונטיות לכל כך הרבה מצבים קיצוניים פחות מן המשטר הדרום-אפרי”

“קריא, סביר. המשפטים מעט מסורבלים, ואיני יודעת אם בגלל סגנון הכותבת או בגלל תרגום גרוע. הלבנה המרופדת הנמשכת לאנדרדוג הצבעוני. קשה לכתוב על זה בלי ליפול לאיזה אוריינטליזם שחוק. כאמור, סביר.”