כרומן עברי הארצישראלי הראשון שנכתב בידי אישה. נחמה פיינשטיין פוחצ'בסקי 1869-1934 עלתה לישראל ב-1889. פרסום ראשון ב'המליץ' 1889. סיפוריה הקצרים: ביהודה החדשה-דפוס א.אתין שנת 1911 בכפר ובעבודה-הוצאת הדים 1930 אסופות ספרותיות: סיפורי נשים בנות העלייה הראשונה בעריכת פרופסור יפה ברלוביץ, הוצאת ספרית תרמיל 1984 מהדורה שנייה-הוצאת אסטרולוג 2001 שאני אדמה ואדם סיפורי נשים עד קום המדינה: בחרה וההדירה פרופסור יפה ברלוביץ, הוצאת הספריה החדשה 2003 הקול האחר-בעיכת לילי רתוק, הוצאת הספריה החדשה 1994....

צוואתה הספרותית של נחמה פוחצ'בסקי "הכתבתי? לא! פנאי לא היה –  העבודה הקשה בלעה את הסופרת, ומה שנדפס – אינני יודעת כיצד ואימתי יצא מתחת עטי. אם לאחר שאני אשכון בדירת הנצח יימצא במישהו רצון לאסוף לתוך קובץ את מה שימצאו בעלים הללו ובעוד אי אלו מקומות, בדפוס או בכתבי יד, אבקש למסור את העבודה לידיים נאמנות. שתרצינה לטפל בעבודות שאינן גמורות. נ.פ.". הספר לפני היות אחוזת בית מגשים את צוואתה של סבתי הגדולה, הסופרת נחמה פוחצ'בסקי – נפ"ש. בספר מובאת נובלה בשם "לא מצא כלום", שהסופרת קראה לה "רשימה" וגם "ציור". נפ"ש ממחישה בה את חשיבתה ואת חיבוטי הנפש שלה כסופרת, ואת כמיהתה להיות מוּכּרת לאחר מותה: "בחפשו בין ניירותיו מזדמן לו ציור, שהוא קיבל חזרה מן המערכת. כמה חשכו אז עיניו, כשראה את הגיליונות מוחזרים לידו! הוא לא הבין בשום אופן מדוע נעשה לו כזאת? הרי בציור הוכנס כל צער לבבו, כל מה שכאב לו הובע שם. מהי כתיבה אם כן, מהי ספרות, אם לא גילויי נפש, הנמסרים בקווים אמנותיים? אולי הוא יותר מדי מתעמק לתוך נפשו, מגרה את פצעיו ושורט את לבו? אולי אינו יודע מידה וצריך עוד להתחנך!". במקרה של נפ"ש, המציאות עולה על כל דמיון: מאה שנים לאחר שכתבה היא מוּכּרת ואהובה כדמות מופת, וכתביה הספרותיים מתפרסמים ומהווים מקור השראה.  הסופרת, המשוררת ועורכת הספר – אורה עשהאל...